נמאס לי , נשבר לי מהכל! אני כל כך רוצה להרים ידיים!
את נהנת לראות אותי ככה , הא זונה??! אההה?
את נהנת לראות אותי נופלת נכון?!
אז הנה לך , קיבלת את פאקקקקקקקינג מה שרצית!
יום עובר ! ואני רק רוצה להישאר, אבל אין לי כוח!
אין לי כוח. נגמרה לי הסוללה.
הכל מתפורר! הגיע הזמן לספור לאחור, זה קרוב לכאן.. או שזה כלכך רחוק ממה שנדמה
"מה שיכול להשתבש , באמת ישתבש!" - חוק מרפי מספר אחת!
צודק במאה אחוזים! ואני בדרך כלל לא מאמינה בחירטוטי שכל האלה, אני לא מאמינה במה שלא אמין.
חלולים.
אין לי כוח.
מתי הכל יגמר!
עכשיו תורי להצליח , ושוב מבחן לא יוכיח מה אני שווה באמת!
החיים קורסים לך בין הידיים , ואתה לא יכול לעשות כלום! אתה נאבק במציאות , בועט , נושך , צורח , מתאמץ לשרוד, נמצא בין מליוני אנשים שאין להם כל רגשות לרגש המטומטם שלך.
ואתה , כבול בין אמת לשקר, עצור בין שמחה לכאב.
שבור, הרוס, גמור. מקומט עד עמקי נשמתך!
ואין דרך מוצא!
כי אתה אבוד. אתה שתוי , שיכור מהחיים. ואין לך כל כוח להאבק בזה. כי אתה נמצא צעד אחד מהסוף.
והסוף הזה מכניס אותך לשאננות!
ושאננות זוהי מילת המפתח לאדישות.
ואתה מפסיק להתחבא , כי נמאס לך להיות חבוי בעצמך , בתוך החדר הקטן הזה שהמצאת לעצמך, אתה רוצה לגמור את הכל
לסיים את הסיוט הזה..
לקום ממנו מזיע, הוזה, להיפרד מכל הכאב. אבל הכאב חזק ממך!
אתה מכור אליו. אתה סוגד לו , אינך יכול בלעדיו.
אתה מכור לעצבות.
אתה מנסה , ומנסה, באמת שאתה מנסה ה כ ל ! והכאב שוב גובר עליך!
ואז בא עוד מישהו , ושופט אותך , ואת הכתיבה שלך , ואת האמונות , והרצונות , וראיית העולם שלך.
שלום לך חברה יקרה, שכחי מכל מה שתיכננו! תשכחי !
שלום לכם כולם! אני חייבת לזוז.
מכורה לעצב. והכל בגלל פאקינג חיים מסריחים.
עריכה:
להיות או לא להיות?
אין שאלה , יש פחד!
אז יום עובר מתי זה יגמר!?!
אני סתם משלה את עצמי עם הגישה האופטימית הזאת שלא באמת עוזרת!
עוד יום עבר, נשארתי בחיים , רק למחר!
אבל כמההההה אפשרררררררר?!?!??!
כמה אפשר? :(
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ממנטו מורי:|