זה היום האחרון לחופש..
ובעצם הוא לא התחיל כל כך גרוע...
הלכתי לישון ממש מאוחר כי היה דיי מצחיק בשבט.. אבל זה לא רלוונטי!!
בכל אופן...
אני יודעת שכבר כתבתי על זה אלפים של שורות.. והלחנתי את זה אלף פעם... וכבר בכיתי מליון דמעות...
אבל בכל פעם כשזה חוזר.. וחוזר .. וחוזר... אני רק מתרחקת יותר ! ! ! !
גועל נפש של משפחה!
והיא לא צוחקת יותר!!
והיא שותקת תמיד!
היא נאכלת מבפנים
והוא עדיין נשאר ה"תמים"
לא... הם צורחים.
רעש- בלאגן ברחוב...
וכולם נועצים מבטים
ואני אומרת להם שאנחנו לאט לאט מתים!!
וזה לא מסתדר!
זה כבר ככה מהיום שנולדתי
אני הטעות
והיא שיכורה
היא אומרת שזה אהבה!!
ועכשיו היא בוכה
ורע לה
והיא רוצה למות
ורע לה
והיא רוצה לצרוח
ורע לה
והיא אומרת שרע לה
כי רע לה!
האם זה טעות? שאלתי
והיא ענתה שנימאס!
היא קיללה וזרקה חפצים באויר
ואני הקפלתי עמוק!
ואולי חסר לי קצת שקט
כי מזמן לא ישנתי רצוף!
ואמא עדיין שותקת
ואבא חושב על מהות!
האם יש לי עוד כוח לסבול את הכל..?
אני לא יכולה יותר לשמוע!
ונמאס לי לבכות
ונמאס לי לרצות
כי תמיד ישאר שם הרוע!
היא אמרה שעצוב
וקיללה אותו שוב!
הם הראו את השינאה בעניים!
"אתה בורח כמו מאש מהמציאות"
היא הציבה עובדה ששרתה שם ימים!
בתוך מסגרת משפחה שמחה
ועכשיו הזכוכית מנופצת
ובין רגע אחד הכל התקלקל
והיא ממשיכה לבכות.
כי רע לה!
"תמותי " היא צרחה!
ועכשיו כבר בטוח!
שזה עוד יקרה השבוע!
ממש אחלה דרך לסיים חופש שהתחיל מצויין!
ביי.
תעשו טובה אל תשאלו שאלות מיותרות!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ממנטו מורי:|