שומקום.

האמת שהפוסט הזה נכתב כבר הרבה פעמים בנוסחים שונים..

אף פעם לא באמת זה היה ישיר והריג.. אבל באמת שאחרי השבוע האחרון.. כדאי שיהיה מישהו שיגיד את מה שיש לו להגידדד..

רק משהו אחר שרציתי המון זמן להגיד ..

למחות אולי כדי שתבינו שיש אנשים שלמרות שניראים חזקים מבחוץ.. אולי מבפנים הם חלשים כמו עכבר..

ולא, אני לווא דווקא מתכוונת אליי.

המון פעמים בתקופה האחרונה, שבמבט לאחור אפשר להגיד שהייתה קשה עבור כולנו , יאצ לי לדבר עם כמה מוערכים ולשמוע את עמדתם.

אני חושבת שעם כל הדיבורים צריך גם לעשות ..

לא רק לדבר..

ולא רק לצרוח ולצעוק..

נכון שלפעמים צד אחד צודק יותר , ונכון שיש ויכוחים ומריבות שאין בדעתכם לוותר ..

אבל ,

כשצריך..

אז צריך..

וגם כהאנשים שהם כיביכול הכי קרובים אלייך .. נמצאים כל כך רחוק מבחינת מציאות ורצינות..

גם כשלפעמים באלך להרביץ לפרטנר שלך לשיחה..

גם שאתה ממש עצבני באותו רגע

וגם כשכל זה לא עוזר,

פשוט קחו נשימה והכל באמת יסתדר..

ועכשיו מנסיון..

נשימה עמוקהה...באמת עמוקה.. גורמת לי לפחות לחשוב פעמיים ואפילו שלוש על המילים שיוצאות לי מהפה..

אז באמת שאין לי כבר מה להגיד..

אבל אם אתם קוראים לאנשים שנמצאים סביבכם חברים בזמן שהם מקללים אותך ומרכלים עלייך מאחורי הגב, אז מה זה אוייבים?!

חבל שזה ככה..

ובאמת כדאי לשנות..

ולכל הללא שם..

אני יודעת בברור מי אתם , וגם אם לא תמיד אני מצליחה להבין מי המגיב המדופלם,

שתדעו , ממש לא איכפת לי מה אתם חושבים , ואם אתם רוצים להגיד לי משהו אתם מוזמנים להגיד לי אותו בפרצוף ולא בהודעות ניסתרות!

תודה.

נתראה בטירןף הבא..

ממנטו מורי.