ברגע זה חזרתי מהסלון עם דמעות מטורפות.
עוד שיחה עם ההורים נכשלה, ואני כבר מיואשת אין עם מי לדבר.
יש לי הורים שלא מבינים שהבת שלהם סובלת מדימוי עצמי נמוך, חשק עז להתאבד במקרים מסויימים ונכון לעכשיו הוא קיים.
הם פשוט מעלים אותי למשפט כל פעם מחדש.
אותו דו"ח תלונות משפיל שחוזר על עצמו שוב ושוב.. "את מגעילה, אין לך יחס חרא בת את רק לוקחת ואין תמורה".
תמורה הא, מה הם רוצים?
מה בדיוק?
קורעת את כל הנשמה שלי בבית הספר, מוציאה ציונים, יושבת בבית לומדת לא יוצאת.
כבר לא מבקשת כסף ליציאות.. לבגדים שכבר אין אפילו לאוכל כשאני נשארת עד 4 בבצפר אני לא מבקשת כסף.
מה הם רוצים?
בכלל למה אני צריכה לנמק את עצמי כל פעם מחדש, נמאס לי.
יש לי הורים שלא מוכנים לקבל אותי. לא יודעת, ככה זה משתמע.
כואב לי הלב באמת אני כל יום עם דמעות.
אני מודה שהיחס שלי אליהם לא משהו , במיוחד לא לאחרונה לאור העובדה שהיה לי ריב רציני עם אמא לפני שבוע,
היא חטפה עליי עצבים בלי סיבה וזה התפוצץ. היחס שלה אליי בלתי נסבל ואין לי עם מי לדבר כי היא לא מוכנה להקשיב.
קל לבנאדם לבוא ולהאשים בנאדם אחר בתיסכולים שלו. הכי קל להאשים.
אבל ראבק, סתכלו קצת על עצמכם, ממה נובע כל "היחס החרא" שאתם מדברים עליו,
אולי העובדה שאתם יודעים רק לצעוק עליי, להוציא עליי עצבים, לא להקשיב לי,לא לדבר איתי לא להתייחס אליי.
אני כמו כלום בבית הזה ככה אני מרגישה ובאמת שהלוואי והם היו יכולים לקרוא ולהבין את זה להפנים את זה
להבין שבמערכת יחסים יש 2 צדדים במיוחד במערכת יחסים בין הורים לילדים
ילד לא סתם מדרדר, משנה את היחס להורים ועוד במיוחד בגיל ההתבגרות.
אני לא מאשימה אותם, ז"א כן במובן מסויים ברור לי שגם אני לא בסדר, ועוד איך לא בסדר.
אבל כואב לי שבתקופה הכי קשה שלי (דוגרי , י"א כבר פסח מגנים ובגרויות..) אין לי שום תמיכה הורית.
הלוואי והיה אפילו קצת, מילה טובה פה ושם תעשה רק טוב על הלב באמת.
חוסר הפירגון האדיר שאני סובלת ממנו מקשה עליי מרגע לרגע, הרי בתכלס על מי יש לי לסמוך חוץ מעל אמא ואבא?
מי יגיד לי את כל האמת? מי יקשיב לי ובאמת ידע מה טוב עבורי אם לא הם?
אין לי את זה, פשוט אין. באמת שזה הדבר שאני הכי צריכה ואני לא מסוגלת להגיד להם פשוט לא, וכמה שניסיתי חטפתי רק עוד צעקות, אז בשביל מה?
צעקות צעקות צעקות.
עוד דמעות ועוד דמעות.. הדימוי העצמי שלי מת מרגע לרגע. גם ככה הוא לא משהו מבחינתי אני אפסית
וגם מבחינת ההורים שלי והמורים וכל מבוגר אחר בעל סמכות כיביכול כלשהי , על מי יש לי לסמוך תכלס?
כנראה שזה נגזר עליי.
מה אני אעשה אלו ההורים שקיבלתי אני מוכנה וחייבת להשלים עם זה, להפסיק לבכות לקחת את עצמי בידיים ולצאת בדרך חדשה.
לבד. :/
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
It's Britney~ BITCH