ראשית אפתח באזהרה:
משרד התחבורה אוסר על בעלי רכב דו גלגלי לגרד באוזן בזמן הרכיבה. כל העושה זאת, עושה זאת על אחריותו בלבד וישא בתוצאות.
הסיבה לאיסור החמור הזה היא שאבזרי שיווי המשקל שלנו בכלל ושל רוכבי האופנועים בפרט נמצא בתוך האוזן, וזה אומר שהמגרד את אוזנו וגם המחטט בה כדרך אגב, עלולים לחוות איבוד רגעי של שיווי המשקל. איבוד שיווי המשקל בזמן רכיבה על אופנוע, כידוע, עלול להיות קטלני.

יש שיגידו כי ממילא הרוכבים מגינים על אזניהם באמצעות הקסדה, ולכן אין להם סיבה של ממש לגרד באוזן, אך ברור שעל ראשם של אלה הטוענים כך, לא עלתה קסדה מימיהם. ההיפך הוא הנכון. הקסדה מסרבלת ומסבכת את פעולת הגירוד הפשוטה וזוהי הסיבה שאני מוצא לנכון לכתוב שורות אלה...
כמי שחווה לא אחת את הצורך הטבעי הזה, אני יכול לומר שלא חסרות סיבות לכך. הסיבה השכיחה היא חרקים.
כן כן, זה יכול לקרות לכל רוכב ובמיוחד בחודשי הקייץ החמים.
מדובר על יצור זעיר, זה יכול להיות ג'וק בראשית דרכו, נמלה, עכביש קטן או כל חרק קטן אחר, על פי בחירתכם, שמתחבא לו בתוך הקסדה ולא הבחנתם בו בעת החבישה.
מובן שבתחילת הנסיעה לא תרגישו בו, אך החרק המסכן נאלץ להתמודד עם רעשי הרוח והזעזועים הפוקדים את הקסדה במשך הנסיעה.
הוא כמובן ינסה לתפוס מחסה בתוך השיער, אך מהר מאד ימצא שזה לא פתרון אידיאלי, במיוחד אם המארח שלו קירח.
אט אט, לאחר מאמץ לא קטן, הוא מגלה את האוזן ומוצא בתוכה מחסה. מה שהוא לא יודע בשלב הזה, שבני האדם רגישים מאד ליצורים המסתובבים באוזניהם.
רוכב לא מיומן עשוי לחוש בדגדוג או עקצוץ באוזן ולהיתפס לבהלה. רוכבות נוטות בשלב הזה לחשוב על הגרוע מכל- ג'וק.
במידה ואת מרגישה כך, מומלץ להאט ולעצור בשוליים באופן מיידי, שכן, זהו מקרה חירום.

רוכבים אחרים עשויים להכות על הקסדה ולקוות שהחרק ייפלט החוצה. מעבר למראה הדבילי שהם יוצרים לעצמם על הכביש, אין טעם של ממש בפעולה הזאת. החרק בדרך כלל לא פראייר. הוא הגיע לשם במאמץ לא קטן ולכן כל פעולה מהסוג הזה עלולה רק למקם אותו עמוק יותר..
ובכן, כאן נדרשת מיומנות וקוארדינציה. להלן המדריך המלא למרגד המתחיל:
ראשית כאמור, אל תיתפסו לפאניקה. ממילא מובטח לייצור שלא יאונה לו כל רע עד שתגיעו אליו...
שנית, יש לבצע הערכת מצב. אם אתם נמצאים בדרך המאפשרת עצירה בביטחה בצד והסרת הקסדה, עשו זאת ואל תתעצלו.
גם אם לא, אם לפי הערכתכם ניתן להמשיך ולסבול את הדיגדוג באוזן עד שתתאפשר עצירה כזאת, זה תמיד עדיף.
כאן יש לזכור שגירוד וחיטוט לא זהירים בתוך האוזן עלולים לדחוק את החרק עמוד יותר לעיתים עד למצב של צורך בהתערבות רפואית...
במידה ואין שום אפשרות אחרת, יש להחליט עם איזו יד נכון לבצע את הפעולה. אני אישית ממליץ על יד שמאל. באופן כזה, יד ימין יכולה להמשיך ולשלוט גם על הגז וגם על הבלם.
בכל מקרה, אם היד עטופה בכפפת רכיבה מלאה, אכלת אותה. (ממילא לא תצליח לדחוק את האצבע למקום הנכון).
קסדה טובה היא כזו שמהודקת היטב לראש. אם ברשותך קסדה כזאת, תצטרך להתאמץ יותר לדחוק את היד המגרדת פנימה.
פעולת הגירוד אמנם אורכת בין שניה לשתי שניות, אך היא לא תתאפשר ללא דחיקת היד למקום המדוייק בקסדה. דחיקת היד דורשת מיומנות רבה ומי שלא מסוגל לבצע אותה ולהישאר מרוכז בכביש, מוטב לו שיוותר על כל התהליך.
לאחר הכנסת היד אל מתחת לקסדה, יש לנוע בזהירות עם האצבע המורה בתנועות זריזות אל המיקום המיועד באוזן.
לאחר התמקמות האצבע, יש לבצע את הגירוד תוך מבט ממוקד על הכביש.
במידה וגירוד אחד לא הספיק, יש לחזור על הפעולה עד לקבלת הרגשה מספקת...

מאחר ואסור לנסוע עם אוזניים פקוקות, אפשרות נוספת שבאה בחשבון היא בדיקת הקסדה טרם החבישה והיציאה לדרך. (כמה מכות על דופן הקסדה עשויות להבריח את הפולשים מבעוד מועד).

עד כאן להפעם. בפעם הבאה נתמקד בהנחיות לחיטוט באף לנהגי משאיות.

נסיעה טובה.

תשמעו, דפקתי פה חתיכת נפקדות בזמן האחרון שאפילו אני מצליח להתבייש בה.

חברה טובה אמרה לי שמאד כדאי שלמרות הלחץ בעבודה והעניינים האחרים, לא אזניח את הכתיבה שלי כאן, כי זה מחזיק אותי שפוי במובן מסויים ומצליח בהרבה מקרים להוציא ממני את המיטב.

אני יכול לעדכן שבזמן שלא הייתי פה, קרו לי המון דברים. אחותי התחתנה בשעה טובה (שבע בערב, ליתר דיוק), חודש לאחר מכן נולדה לי בת (ראשונה) שהפכה אותי באופן רשמי לסוג של אבא ובדיוק יום לאחר מכן עוד אחות שלי התחתנה...

ככה זה אצלנו במשפחה, העסק של השמחות עובד בקבלנות וגורם לי לאחרונה לאמץ מאד את שרירי הלחיים.

ואני רק יכול לחשוב על האורחים המסכנים שצריכים לגרד מהמשכורת שלהם בכל פעם עוד צ'ק ולעלות שוב על הרכב המשפחתי עם הפקלאות.

אולי כדאי שנסדר להם שקי שינה אצלנו בבית על הרצפה. הם ילכו לישון ממילא עם הבגדים כי הם בכוננות...

לפני קצת יותר משנה, חברים ובני משפחה שהיו פוגשים אותי בדרך מקרה וחיפשו נושא מרתק לשיחה, היו בדרך כלל מתעכבים על השאלה "נו, איך זה להיות נשוי?".

עכשיו תגידו לי אתם, זאת לא שאלה מעצבנת?

אני חייב לציין שרוב השואלים הם כאלה שכבר היו נשואים והם יודעים ממילא את התשובה בעצמם, אבל משהו גרם להם להביט בי מלמעלה (אפילו הנמוכים שבהם) ו"להפתיע" אותי בשאלה המקורית שלהם.

עכשיו יש להם סיבה טובה לפגוש אותי שוב ולהפתיע מחדש עם שאלה יותר מקורית "נו, אז איך זה להיות אבא?"

האמת היא שזה די נוח, כי ממילא אלה ששואלים לא מצפים לתשובה ארוכה ומסוגננת במיוחד, ובחלק גדול מהמקרים נשאלת השאלה מתוך נימוס גרידא. נימוס של כאלה שאם זה באמת היה מעניין אותם, הם יכלו להרים טלפון פעם בשנה כדי להתעדכן...

וחוצמזה, עוד לא יצא לי ממש להתעמק בשאלה לגווניה השונים, ואני מניח שלהיות אבא זה בעצם קצת כמו להיות אמא, רק בלי אבזרי ההנקה.

אני יודע שאף תירוץ שאני אעלה פה לא יצדיק את ההעדרות הממוכשת שלי מכאן. אני מרגיש קצת כמו פושע, שלקראת ראש השנה מנסה להתפתל ולבקש מחילה (לא כמו זו של הארנבים), אבל נעם, הבת שלי, גזלה ממני המון צומי, וחוצמזה הייתי צריך לעזור לה קצת עם הבלוג שלה... אין ספק שהיא תהיה כותבת מוכשרת ונאמנה (בניגוד לאבא שלה).