ושלא תטעו, היא באמת אוהבת אותי ואני יודע את זה. אני גם יודע שלא היתה לה בעיה להגיד לי את זה גם לפני כן... אבל לפני שבוע היא לא היתה אישתי.

כן, כן... התחתנתי ואני מאושר עד הגג.

אומרים שהשנה הראשונה לנישואים היא היפה ביותר. אני מקווה לנצל אותה (את השנה, לא את אישתי) עד הסוף. מי יודע, אולי אם אדע לנצל אותה כמו שצריך, תיתכן אופציה להארכה לשנה נוספת...

החתונה היתה יפה, לפחות אם לשפוט לפי מה שכל האורחים אמרו לי. אני מקווה שהם באמת חשבו ככה, כי רובם יודעים שאני לא סובל צביעות...

זה היה בירושלים ביום ירושלים. זה די טירוף כשחושבים על זה, כי אני לא ירושלמי והנגיעה היחידה שיש לי לעיר הזאת היא המשפחה המורחבת של הכלה.

לך תדע כמה פקקים יהיו בעיר, מתי יחליטו לחסום רחובות בשביל התהלוכות... לקחתי צ'אנס ענק והמזל האיר לי פנים. כל מי שרצה להגיע, מצא את עצמו באולם בזמן שהוא רצה.

היה בזה משהו יפה, כי נכנסנו לחופה עם השיר "ירושלים של זהב" בביצוע המרגש של עפרה חזה ובסך הכל היה מקסים, עד כמה שאני יכול להיות אובייקטיבי (ועד כמה שבא לי להיות...).

נדמה לי שהקטע המשעשע באירוע היה שלא ממש שברתי את הכוס.

זה מפדח, כי אני יודע שלרוב החתנים יש ברגע השיא חרדת ביצוע. גם לי. נשבע לכם שדרכתי חזק. כל כך חזק שהכוס עפה ממקומה ופגעה בוואזה מזכוכית במרחק 3 מטר מהחופה וניפצה אותה לרסיסים. הקהל (וגם אני) שלא הספיק לתפוס את ההתרחשות ושמע רק את קולות הנפץ, היה בטוח שאני, גבר גבר, ריסקתי לכוס את הצורה, ומיהרו למחוא כפיים בטירוף. כך הם גם לא הבחינו באישה שעמדה ליד אותה וואזה והחליקה על שברי הזכוכית והמיים... בקיצור, היה בידור לא נורמלי. עוד לא קיבלתי את הווידאו, אבל אני מקווה שהצלם לפחות קלט את זה. 

בקטע הזה אני לא אעסוק בסוגיית עלות הדיו למדפסות, כי היום ממילא מחירי המדפסות כל כך זולים שבכל מקרה כשנגמר הדיו כבר חושבים לקנות מדפסת חדשה ומשוכללת יותר שתעשה את העבודה.

הקטע הזה גם לא יעסוק בהתחייבויות שלנו כלפי המפעיל הסלולרי. אז קניתי מכשיר בהתחייבות לשלוש שנים ובפריסת תשלומים לשלוש שנים. ממילא אחרי פחות משנה המכשיר כבר מפגר טכנולוגית ואני רץ להוסיף עוד קצת כסף ולהחליף אותו.

הקטע הזה יעסוק באהבה.

כשאני מתבונן עמוק עמוק פנימה, אני מגלה להפתעתי שהקידמה הטכנולוגית, מעבר לדברים הטובים, הביאה איתה גם המון פחד מאהבה. נדמה שככל שאני מתעסק יותר בקידמה, אני בורח מהרומנטיקה, מהשירים ובכלל מהלב. היום, כשאפשר להחליף כל דבר תמורת תשלום זעום לדגם חדש ומשופר, אני נמנע מלהתחייב. אני מחפש את הנוחות התמידית, את החופש לשנות ואת השליטה הבלעדית שלי על כל הסובב אותי. וחשבתי לעצמי שאם אני כך בכל דבר, אני אנהג כך גם באהבה.

תמיד קשר חדש מביא איתו ריגושים חדשים, פרפרים בבטן, ריחוף מסוחרר, ואני בהתלהבות של ילד קטן שלא יכול לעמוד בפיתוי נוכח ממתק זול קופץ ראש לבריכת התשוקה והלהט כשהגלים המפתים סוחפים אותי רחוק רחוק. זה כל כך נעים וכל כך טוב עד שאני מתחיל לשכוח שאני ישראלי. אני נסחף בעיוורון תמים בלי לשאול "איפה הקצ'?" בלי לשים לב אני מגלה שיש כאן תכנית שכוללת התחייבות ארוכת טווח... כל כך הרבה פעמים ברחתי כמו פרפר מהרשת, מאותה התחייבות. כמעט שהפכתי למקצוען אמיתי...

עד שפגשתי את ההרינגית שלי.

עכשיו, הרינגית יפה שלי, עכשיו הגיע תורי להתחייב. לא אחליף אותך כשאראה דגם חדש שיודע לעשות דברים שאת לא.

לא אחליף אותך, גם כשייגמר הדיו ונישאר בלי מילים.

לא אחליף אותך גם אם לא אמצא לזה צידוק כלכלי. ולא אחליף לעולם את האושר והאהבה שלך. זהו חברים, למרות הקידמה נלכדתי ברשת, נפלתי בפח... אוההה, כמה שזה טוב.

לפני שנים רבות, בארץ רחוקה

חיה לה נסיכה רווקה

היא היתה יפיפיה היא היתה חכמה

אך היו לה הרבה חיכוכים עם אמה

איך זה התחיל, אין איש יודע...

אולי מאז שהכירה צפרדע

כן, יצור ירוק, מכוער (לא חתיך)

שלפתע בן לילה הפך לנסיך

נסיך יפה תואר גבוה ורם

מושא לקנאת נסיכות העולם

כשאמה התערבה ואמרה "בחיי,

איך אתן לביתי לחיות עם דו-חי..."

אז השיבה הבת "...אויש את לא מבינה,

אהבה זה דבר שבינו לבינה.

אז אל תתערבי כי זה לא עניינך"

הוסיפה בקול רועם וחותך

חרף האם ולמרות האיסור

היא קיבלה החלטה ונישאה לבחור.

כך חלפו השנים, האהבה דעכה

ובטנו של אותו יפה-תואר תפחה,

קצרו לו רגליו ונמכה קומתו

וכעת לצפרדע דומה צורתו.

הנסיכה ממררת בבכי כל היום,

יושבת, בוהה בדפי האלבום

אהובה כבר ניתר לביצה עם הסתיו...

אמא, עזרי לי. איפה את עכשיו?

חברים, אסור להקל ראש בהטרדיות מיניות!

אסור לגעת!

אסור להתקרב למרחב האינטימי!

אסור לרמוז!

אסור לדבר מלוכלך!

אסור ואסור ואסור...

ככל שהחברה שלנו מציגה את עצמה כיותר פתוחה, היא יותר נסגרת.

מצד אחד יש המון פתיחות לקהילת ההומוסקסואלים והלסביות, המון פתיחות לנישואים אזרחיים, המון פתיחות לפמיניזם ובכלל לדברים שלא הייתם נתקלים בהם לפני 20 שנה, נניח, ברחובות.

אבל האם אנחנו באמת כאלה פתוחים?

הקירבה שלנו לזולת הלכה וניזוקה עם הזמן בעיקר בגלל אותם קמפיינים וחוקים נגד הטרדה מינית.

וכדי שלא יהיו ספקות, אני חושב שהטרדה מינית היא מעשה רע ופסול ושצריך לתת את הדין על מעשים כאלה, אבל...

כשכל החיים טוחנים לך בשכל שאם אתה רק נוגע, או רומז או מתקרב מדי, אתה חשוף לתביעה על הטרדה מינית, אתה מתחיל לשמור מרחק.

פעם אנשים היו נוגעים יותר אחד בשני, היו מראים יותר סימנים של קירבה ושל חיבה. היום, בגלל הרצון שלנו כחברה להיות יותר מגוננים, אנחנו מתרחקים יותר ויותר אחד מהשני ומתעלמים מכך שהמגע והקירבה הם צורך בסיסי שלנו כבני אדם.

שמתם לב שהסטיקרים שקוראים "שמור מרחק" המודבקים על הרכבים, כאלה קטנים, שממש קשה לקרוא אותם מרחוק?

אנחנו חייבים להחליט מה אנחנו רוצים.

חברים, המלחמה התחילה!

אני מנוי לשירותי הטלפוניה של HOT ולטלוויזיה שלהם.

אני לא אחד שטוחן את הטלפון בשיחות ובטח שלא מהבית, אבל כמו שיש לי כתובת קבועה שאני גר בה, החלטתי שהגיע הזמן להתקדם ולהחזיק קו טלפון נייח.

לאחר סקר מחירים קצר הגעתי להחלטה שעדיף לי להיות מנוי של HOT ולא של בזק (משיקולים שונים ומשונים).

אתמול התבשרנו על מלחמה מלוכלכת בין שתי החברות. בזק נוקטים בעיצומים ולא מאפשרים למנויי HOT להשיג בטלפון את מנויי בזק (שהם כנראה עדיין הרוב...), HOT בתגובה חיבלה בהנאה שלי מהסרט בטלויזיה בכך שהריצה ללא הרף כתוביות המגנות את בזק.

עד כדי כך הם היו עסוקים במלחמות האלה עם הכתוביות, שהם לא שמו לב לכך שכתוביות התרגום של הסרט נעלמו מהמסך ונותרו רק אלה שיוצאות נגד בזק...

זה טוב לי, הצרכן הקטן, שאתן מנהלות מאבק עיקש זו בזו במטרה להתחרות על הכיס שלי, אבל אם אתן עושות את זה בצורה שפוגעת בי, לא עשיתן כלום.

HOT יקרה (תרתי משמע), אני מנוי שלך. אני לא צריך שתכתבי לי באמצע הסרט "...עקב עיצומים של מונופול בזק..." אני יודע מי זאת בזק והשמצות לא יועילו כאן. תנסו אולי לנתב את המשאבים שלכם במלחמה בערוצים מקובלים יותר כמו בתי משפט ותעזבו אותנו לנפשינו עם השירותים עליהם שילמנו לכם.