אני מתנצל שהשארתי אתכם במתח זמן רב מאז החלק הקודם, אבל אתם מבינים... לשמעון היה קשה לצאת בבת אחת מהבהלה שתפסה אותו בסוף החלק האחרון.

אחרי שהוא התאושש קצת, הוא גילה שהיד שהונחתה על כתפו שייכת לבבחורה צעירה בשנות ה-20 לחייה. היא חייכה אליו במבוכה.

"אני ישבתי פה מאחורה ולא יכלתי שלא לשמוע את הוויכוח שהיה לך עם הנהג..."

שמעון שחש תחילה מוחמא על כך שמישהי כה צעירה ויפה פונה אליו באוטובוס, החל להתמלא עכשיו בכעס "סליחה, אבל מה זה עניינך, מה שאני מדבר עם הנהג? מה, גם את באה לפה להטיף לי? לכו כולכם קיבינימט..."

"אני מכירה את מי שאתה מחפש", השיבה בזריזות, לפני שהוא הספיק להוציא עוד כמה קללות עתיקות מהבוידעם.

"מה? את מכירה את יחזקאל..?", שאל בפליאה.

"אני לא יודעת אם קוראים לו יחזקאל, אבל הוא נסע קבוע בקו הזה ותמיד ירד בתחנה הבאה".

שמעון היה נסער. לא בגלל מה שאמרה לו הצעירה, אלא יותר מפני שהוא רגיל להיות נסער.

הוא מיהר לצלצל ותפס את מקומו מול הדלת האחורית של האוטובוס. הוא היה כל כך דרוך עד שלנוסעים שהיו באוטובוס הוא נראה כמו צנחן שעומד לקפוץ מהמטוס.

האוטובוס נעצר, שמעון ירד והנהג נשם לרווחה.

שמעון מצא את עצמו עכשיו עומד בליבו של רחוב שומם אפילו יותר מזה שהיה רגיל אליו בקריית מלאכי.

"מה עושים עכשיו.." הרהר שמעון בקול.

תחנת אוטובוס פצועה ונטושה, כמה אבני שפה שבורות, מדרכה סדוקה וגוש בניינים אפורים קידמו את פניו. לא היה לו מושג לאן ללכת ומה הוא אמור לחפש.

המשך יבוא...

בחלק הבא יפגוש שמעון סוף סוף את יחזקאל קורץ אך יגלה שהעלילה רחוקה מלהסתיים...

מישהו נתן את דעתו לשאלה מדוע לא מסרסים עברייני מין כמו בני סלע?

נדמה לי שהתשובה מורכבת מאד.

מצד אחד זה נשמע כמו פתרון נוח ויעיל.

מצד שני הבעיה של האנשים האלה לדעתי היא לא בין הרגליים אלא בראש.

וגם אם נגיד שהבעיה שלו היא לא בראש, אז הסירוס יכול להיחשב כעונש, ואם הוא כבר נענש בסירוס, יהיה אפשר לטעון שדי בכך שהוא קיבל את עונשו ויקצרו לו משמעותית את עונש המאסר... או שמקסימום יתנו לו לרצות את עונשו בעבודות שירות באיזה בית ספר לבנות...

ובואו נרשה לעצמנו לפנטז לרגע על זה שיסרסו אותו, השאלה היא האם זה פתרון שיהפוך אותו לאדם טוב יותר?

למעשה אנחנו ניתן לאדם אלים, ממורמר ומתוסכל להסתובב חופשי בעולם כשהוא יודע שמבחינתו החברה דפקה אותו... עד כמה רחוק הוא יוכל להגיע עם זה?

יש לי הרגשה שכלא זה כן העונש המתאים לו.

אני מנסה לדמיין לעצמי אותו בא לבצע את זממו על האסירים... הם יקרעו לו את הצורה. הם יראו לו בצורה מאד מוחשית איך הקורבנות שלו הרגישו...

למעשה, כשאני חושב על זה אני יודע למה הוא ברח... הוא פשוט לא יכל עוד לשבת!

גברת נכבדה, נערה תמימה,

מבצע הקש בדלת יצא לדרך.

בימים אלה שליח של שב"ס עושה את דרכו אלייך.

אם בשעת ערב מאוחרת במקרה הוא יקיש על דלתך, אנא פיתחי לו.

פיתחי לו כי אחרת הוא ישתמש בכוח...

עשרות נשים לא נשארו אדישות וכבר תרמו לו את כל מה שהיה להן.

הצטרפי גם את לאגודת הנאנסת הסדרתית ותוכלי ליהנות... אולי אפילו כפליים.

שלכן,

רב שגל בני סלע,

יו"ר האגודה.

בניגוד אולי לכל פושע אחר, לא הייתי רוצה שהוא ייתפס "עם המכנסיים למטה".

אני מנסה לחשוב איך הוא ברח... המומחיות היחידה שלו למיטב הבנתי היא לאנוס... הוא אנס את השומרים שלו וברח?

אנס, אנס,

אל החצר נכנס

אשה תפס

הוריד מכנס,

אנס, ונס...

אני חושב שאחרי שהוא קיבל בכלא קצת השכלה אחורית, הייתי אומר עליו שאין אנס כבעל נסיון...

ועכשיו ברצינות:

קשה לי להאמין שהוא ירצה עכשיו להמשיך ולאנוס. הוא נמצא עכשיו במנוסה ולא נראה לי שזה בראש סדר העדיפויות שלו.

בואו נקווה שהמשטרה תרצה מאד להוכיח שהיא יכולה לתקן את המחדלים שלה ותעשה כל מאמץ להשיב אותו אל מקומו הטבעי, בכלא.

אגב, זה מעלה שוב את השאלה, למה לא מסרסים אנשים מסוגו?

לצערי אני גר בפתח תקוה.

מדי יום אני מזכיר לעצמי שבין הדברים שאני צריך לעשות השנה, אני צריך לעזוב את העיר הזאת.

אני מתגורר בדירה צנועה עם נוף לרחוב הראשי.

כשסוטה מיוחם פלש לבניין, לא לקחתי באופן אישי.

קרבות חתולים ליד המקלט על פיסת אשפה מושלכת

והאוטו שלי סופג זוהמה ולכלוך שוב עם בוא השלכת

נרקומן מתגלגל לו מקצה הרחוב ונשקף מחלון המרפסת

ובלילה המוקד קיבל הודעה שעוד צעירה נאנסת.

מה זה חשוב...אני כבר שואל ונועל את עצמי בדירה

לאחר שנודע לי שביום חמישי היתה שוב למטה דקירה.

ברחוב שממול שוב חולפת אותה הקשישה עם עגלת תינוקות

נעצרת ליד כל פחי האשפה ועיניה עייפו מלבכות.

כן, זוהי עירי וזה הרחוב המקסים שבו אני חי

"חי" זו מילה יחסית כשמדובר על אותו המקום, ידידי...

ראש העיר מר יצחק אוחיון כתב מכתב יפה לתושבי הרחוב בו הוא מבטיח לעשות מאמץ ככל הניתן לשפר את נקיון העיר.

חשבתי לעצמי מייד כשהתחלתי לקרוא שאולי טעיתי אם חשבתי שזאת חובתו כראש עיר. הוא פשוט מציג את זה כל כך יפה בפניה האישית עד ששאלתי את עצמי אם לא החלה במקרה עונת הבחירות...

ואז יצא המרצע מן השק.

הוא כותב שם שהוא מתכוון לנקות את הרחוב עם מכונת טיאוט, ושהוא מאד מבקש שבימים שבהם עוברת המכונה, לא יימצא אף כלי רכב ליד המדרכה.

בהתחלה זה נשמע מאד סביר והגיוני. אם הרכב שלי מפריע למטאטא הכביש, אני פשוט אזיז אותו.

האמת היא שהתחלתי לחשוב היכן להחנות את הרכב באותם ימים, כי אני מניח שכל דיירי אותו רחוב קיבלו מכתב דומה עם אותה פניה... וגם ככה לא תמיד אני מוצא חניה.

בעודי מתלבט, אני ממשיך לקרוא ורואה שראש העיר הנכבד עובר לאיומים.

הוא כותב שבשלב הזה הם עושים הכל כדי להסביר לנו (התושבים) בפניה הכל כך פשוטה... אך "לצערינו" במועד מאוחר יותר הם ייאלצו לאכוף בדרך של דו"חות חניה וכדומה.

"חבל..." הוא כותב.. "חבל שמעשה טוב ייהפך לאירוע לא נעים"... זה נשמע כמעט כמו "חבל... דווקא יש לך פרצוף יפה...".

אז חשבתי לי שאולי הארנונה שאני משלם לא עושה את העבודה כמו שצריך ויש צורך להשלים את החסר באמצעות דו"חות חניה לאותם עבריינים שמעזים להחנות את רכבם מול הבית שלהם. אחרת, איך העירייה תיקנה מכונות טיאוט חדשות?

לצערי אני גר בפתח תקוה.

מדי יום אני מזכיר לעצמי שבין הדברים שאני צריך לעשות השנה, אני צריך לעזוב את העיר הזאת...

הרבה אנשים שגרים בעיר הזאת כבר איבדו את התקוה, עכשיו רק נשאר לחשוב מה הם יעשו עם הפתח שנשאר להם ביד...

די. תפסיקו כבר עם ההתחסדות.

אם אני לא רוצה בת זוג אשכנזית (וסיבותי שמורות עימי) אין בעולם אף אחד שיכול לאכוף עלי להתחבר לאחת כזאת.

במיוחד בבחירת בני זוג, יש פה הרבה עניין של טעם אישי.

לא מתאים לי בחורה תימניה, אז מה, תגידו שאני גזען?

צבע עור שחור לא עושה לי את זה... אז מה, אני חייב?

אתם יודעים מה... אולי בכלל מפני שאני מעדיף בנות, תבואו ותגידו שאני מפלה את כל הקהילה של ההומואים?

כן.. למה שלא תיכנסו לי למיטה כולכם? זה לא שיש מקום, אבל אתם יודעים... מישהו חייב לוודא שאני עושה את הבחירה הנכונה ושאני לא גזען חלילה.

אגב, אני מעדיף מישהי שלא מעשנת, ואם אפשר אז גם עם חזה גדול. (וסליחה שאני מפלה את השטוחות... זה לא אתן... זה אני...).

עוד כמה פרטים שכדאי לדעת:

אני מעדיף בחורות עם עיניים ירוקות, אבל גם חום עובר, כי אני עיוור צבעים...

גובה ומשקל ממוצע. לא רוצה דקיקות ולא שמנות.

אני מעדיף מישהי עם המון שמחת חיים. אחת עם חוש הומור בריא שגם תצחק מהבדיחות שלי.

מישהי זורמת, כזאת שתגרום לי להרגיש נעים וכיף בחברתה.

וסתם לידע כללי- אני נשוי באושר לאחת כזאת.

אני יודע שאחרי שכתבתי פה את כל ההעדפות שלי ויצרתי ציפיות... אולי אני מפלה אותך. כי קראת את מה שכתבתי וכבר היית בדרך להסתער... אבל כאמור, אלה ההעדפות שלי ואף אחד לא יקבע בשבילי. קפיש?