תראו איך עובד שיווק...

יום אחד, מספרת האגדה, פנה סטודנט צעיר לאחד מבכירי תאגיד מוצרי הצריכה האמריקני, קולגייט­-פלמוליב, ובאמתחתו הצעה נועזת: "הרעיון שלי", אמר הצעיר בלי בושה, "עשוי להגדיל את רווחי החברה במאות אחוזים, ולהעשיר את קופתה במיליונים. אשמח לשתף אתכם בו", הוסיף בנחרצות, "אבל בתנאי אחד ­ מיליון דולר. זה הסכום שתפקיד החברה בחשבוני, במקרה שתחליטו להשתמש ברעיון". הבכיר הושיט את ידו ללחיצה, ואמר בטון רישמי, אך ספקני מעט: "איט'ס א דיל" (עשינו עסק). "תראה כמה זה פשוט", אמר הצעיר ושלף שפופרת משחת שיניים, (של קולגייט, כמובן), מתיקו המרופט. "כל שעליכם לעשות הוא, להרחיב מעט את פתח היציאה של המשחה מהשפופרת. אנחנו, הצרכנים, ניאלץ להגדיל את כמות המשחה בכל צחצוח, ונקנה יותר, מבלי לשים ­לב. אתם תרוויחו הרבה יותר, בלי שום מאמץ". הבכיר חייך, ונפרד בנימוס מהצעיר. כבר למחרת זומן הצעיר לפגישה עם מנהל הבנק שלו, שבה פירט באוזניו המנהל ­ בנימה השמורה למיליונרים בלבד ­ את מגוון אפשרויות ההשקעה העומדות בפניו...

מצד אחד יש כאלה שאומרים שקצב הוא כלי כלי.

מצד שני יש כאלה שקוראים להדיח אותו.

אז כדי למנוע את הבילבול, אני מצרף לפוסט הזה את מה שבאמת כולם צריכים...

מדיח כלים...

זה יכול להיות מוזר הרעיון הזה...

נכון הרבה שמות משפחה נקבעים לפי העיסוק?

כלומר, אנחנו יודעים שמשפחת חזן היא משפחה שגידלה דורות של חזנים.

משפחת קצב היא משפחה שהעמידה דורות של קצבים.

וכן הלאה...משפ' שוחט, משפ' נגר, משפ' צורף וכו' וכו'.

האם בדור הבא אנחנו נמשיך לראות שמשפחות קוראות לעצמן על שם עיסוקם של גדולי האומה?

משפחת אנס, משפחת בגד...?

האם יכול להיות מצב שבו מר שקרן פוגש במכולת את גברת שוחד, שהיא נצר לשושלת ארוכה של פוליטיקאים, ומחליטים לצאת לטייל ביחד בעיר בשדרות הצווארון הלבן?

חומר למחשבה...

לפני מספר חודשים הלכתי לתומי ברחוב ואזני קלטו רעש טורדני של אווירון.

הבטתי למעלה ו... הופ, עיסה לבנה נחתה עלי בשפריץ מגעיל והכתימה השרוול השמאלי בחולצה.

אני יודע מה אתם חושבים, אבל זה לא זה.

לא, לא... זה גם לא זה.

היום אני די משוכנע שזה היה האווירון של יופלה.

מכירים את הפרסומת של יופלה, לא? נו, זאת שהילד המעצבן צועק "אווירון" ומייד אחר כך מגיחות מהשמיים אלפי כפיות עמוסות ביוגורט בכיוונון ישיר על פיות האנשים הנדהמים.

אני לא פוסל את האפשרות שאחת הכפיות פיספסה ורוקנה את המטען על החולצה שלי. קשה לי להיות בטוח שזה מה שבאמת קרה... הייתי צריך לטעום.

הקטע עם הכפיות שמגיעות מהשמיים הוא עוד דוגמא לשורה ארוכה של פרסומות פלצניות ומתנשאות.

ליאורה הפנתה את תשומת ליבי לעובדה המצערת שהאישה השמנה מהפרסומת של יופלה כבר שנים אוכלת את הדאייט ועדיין נשארת שמנה...

טוב, אם את ניזונה מכפיות מרחפות, אל תתפלאי...

האמת שגם אני לא מתפלא. הרי אנחנו מדברים פה על אותם אנשים שמאמינים שהתות שובב, האפרסק מאוהב, הליצ'י חולמני והדובדבן פראי.

למי שזוכר, בפרסומות של יופלה מופיעים גם אנשים מוזרים עם לשון ארוכה במיוחד או עם חיוך גדול מדי.

מי שרוצה לדעת יותר על המאבק בין יופלה (של תנובה) לבין דנונה (שטראוס) בקרב על הגביע, צריך להביט קודם בגביע.

להלן תמונה של הגביע ה"קדוש":

מספרים שכבוד הנשיא קצב קצב את עונשו של אחד מבני משפחת הפשע הגדולה ועכשיו הוא חייב לו טובה...

מילא לאנוס... אבל לעמוד אחר כך מול אומה שלמה ולשקר?

בעצם זה רק מוכיח שהוא פוליטיקאי טוב כאן אצלינו.

על החתום:

             כבוד אנסי קצב

בפוסט הקודם שלי יצאתי נגד שיטת ההפחדה של הרשות למניעת תאונות ע"י הפרסומות שלהם.

נתתי שם כמה דוגמאות לעבודות קריאטיביות שמספקות אלטרנטיבה טובה. עכשיו הכנתי אלטרנטיבה יצירתית משלי.

בתמונה רואים רשיון נהיגה מתפורר בתוך כוס בירה על רקע הכביש כשהמילה לחיים כתובה למטה ומקבלת פה משמעות נוספת.