היא יושבת כמעט מדי יום במרחק של מטר וחצי ממני, רק שולחן מפריד בינינו. אשה נאה, נחמדה ו... מושכת. וכן - יש גם את המחשוף הקבוע: לא מאד נדיב, אבל בהחלט מבשר טובות...

כמעט בכל פעם שאני מרים את עיני לדבר איתה אני מרגיש שאני צריך להחזיק אותן ממש עם גפרורים בגובה עיניה, על מנת שהמבט לא יתקע שלושים סנטימטר למטה... אני מניח שהיא חשה בכך כבר מזמן, ושואל את עצמי מה היא חושבת על כך, ומה היא חושבת עלי?  אנחנו הרי צריכים לעבוד ביחד בצורה עניינית ומקצועית, אז מה עושים עם המתח הזה? היא המזכירה שלי כבר שנתיים.

אנחנו חולקים הרבה זמן משותף במשרד במעבר על ניירות ומסמכים ובשאר ענייני עבודה שגרתיים. היא צעירה ממני בעשרים שנה כמעט, נראית לא רע והבושם שלה משגע אותי בכל בוקר כשאני נכנס למשרד... המגע בינינו קרוב ויומיומי, והיא מכירה אותי ואת השיגיונות שלי יותר טוב מאשר אשתי...  אני יכול להיות אבא שלה, אבל לפעמים אני ממש רוצה...  אז איך מתמודדים עם המצב זה, לעזאזל?

אנחנו עובדים ביחד על פרויקט משותף. פעם בכלל לא שמתי לב אליה במקום העבודה. היא לא משכה אותי במיוחד. אבל מאז שהתחלנו לעבוד ביחד המצב השתנה.

העבודה האינטנסיבית על הפרויקט הזה גרמה לי להסתכל עליה אחרת. הערכתי לאופייה ויכולותיה גברה מאד, ותוך כדי כך היא הפכה פתאום מאד מושכת בעיני. ממש קשה לי עכשיו לשבת לידה ולהמשיך להתרכז בפרויקט המחורבן הזה... 

מה אפשר לעשות בסיטואציה כזאת?

ליד מקום העבודה שלי יש עצי פקאן.

זה נחמד לצאת ככה מהמשרד, לשאוף מלוא הריאות את אוויר הסתיו, לאסוף על הדרך איזה פקאן או שניים, לפצח אותם בתאווה ולגרוס את תוכנם במהירות.

זאת בהחלט העונה שלהם.

זה לא סוד שיש בשוק המון פירות אהובים וטעימים, אבל למה דווקא לפקאן, שאני כל כך אוהב, צריכה להיות קליפה כל כך קשה?

כדי לפתור את התעלומה הזאת הרמתי פקאן צעיר שזה עתה נשר מהעץ, אחזתי בו בשתי אצבעות והבטתי לו ישר בלבן של העין אבל הוא נשאר בשלו, קשה וסרבן כתמיד...

ואז בבת אחת זה היכה בי.

פתאום הבנתי שיש לפקאן מה להגיד לי על החיים שלי.

גם לי יש לב רך וטוב, בדיוק כמו לפקאן.

גם אני גידלתי סביבי קליפה קשה.

אם אתם רוצים באמת להגיע אל הלב, לפעמים תאלצו להתגבר על חומה בצורה.

אל תנסו לדרוך עלי. הפרי הטוב יכול להנזק.

אל תנסו עם השיניים, חבל עליהם.

תאמינו לי שהשיטה הטובה ביותר לפצח פקאן היא להצמיד פקאן נוסף. אם תאחזו היטב בשניהם ביד איתנה, תראו שהם ישילו את הקליפות כמעט מאליהם.

כך גם אני.

די. תפסיקו כבר עם ההתחסדות.

אם אני לא רוצה בת זוג אשכנזית (וסיבותי שמורות עימי) אין בעולם אף אחד שיכול לאכוף עלי להתחבר לאחת כזאת.

במיוחד בבחירת בני זוג, יש פה הרבה עניין של טעם אישי.

לא מתאים לי בחורה תימניה, אז מה, תגידו שאני גזען?

צבע עור שחור לא עושה לי את זה... אז מה, אני חייב?

אתם יודעים מה... אולי בכלל מפני שאני מעדיף בנות, תבואו ותגידו שאני מפלה את כל הקהילה של ההומואים?

כן.. למה שלא תיכנסו לי למיטה כולכם? זה לא שיש מקום, אבל אתם יודעים... מישהו חייב לוודא שאני עושה את הבחירה הנכונה ושאני לא גזען חלילה.

אגב, אני מעדיף מישהי שלא מעשנת, ואם אפשר אז גם עם חזה גדול. (וסליחה שאני מפלה את השטוחות... זה לא אתן... זה אני...).

עוד כמה פרטים שכדאי לדעת:

אני מעדיף בחורות עם עיניים ירוקות, אבל גם חום עובר, כי אני עיוור צבעים...

גובה ומשקל ממוצע. לא רוצה דקיקות ולא שמנות.

אני מעדיף מישהי עם המון שמחת חיים. אחת עם חוש הומור בריא שגם תצחק מהבדיחות שלי.

מישהי זורמת, כזאת שתגרום לי להרגיש נעים וכיף בחברתה.

וסתם לידע כללי- אני נשוי באושר לאחת כזאת.

אני יודע שאחרי שכתבתי פה את כל ההעדפות שלי ויצרתי ציפיות... אולי אני מפלה אותך. כי קראת את מה שכתבתי וכבר היית בדרך להסתער... אבל כאמור, אלה ההעדפות שלי ואף אחד לא יקבע בשבילי. קפיש?

חבל לי שבישראבלוג בחרו הפעם להצביע על נזקי הגשם ולקחו את הצד הרטוב ולא את הצד הטוב...

נכון שמדי שנה בתחילת החורף אנחנו שומעים על נזקי הגשם וכמו בכל שנה, אנחנו מתפלאים מחדש איך הרשויות לא נערכו בזמן.

אבל אני אנסה פה להביא את הצד האחר של הגשם:

כמו שכבר כתבתי, אם רק פוקחים את העיניים, אפשר לראות הרבה דברים נפלאים בגשם ובתופעות החורף.

לאחר שגם הלילה שמעתי היטב את קולות הרעמים, והגשם הכבד שלווה בברד, דפק לי על החלון ולא כל כך נתן לי לישון, פקחתי את עיני בבוקר וכמידי יום, ירדתי לעשות פיפי עם הכלב. יצאתי מהבית בגופיה ובמכנסיים קצרים. לא היה קר יותר מדי בחוץ למרות שזה לא ממש מקובל, לבוש כזה בבוקר חורפי. בזמן שהכפכפים שלי תופפו להם במורד חדר המדרגות, האזנתי לתיפוף העדין של טיפות הגשם על המדרכה בחוץ. פתאום חשבתי שיש משהו מקסים בכל זה. אני מכיר המון אנשים ששומעים מוסיקה ממקומות נידחים בעולם ונרגעים לצלילי מפל מים, ציוץ ציפורים או... טפטוף של גשם.

מייד כשהגעתי לדשא שליד הבית, עצמתי את העיניים ושאפתי מלוא ריאותי את ניחוח הדשא הטרי שהתערבב עם הריח המוכר והטוב של ההתחדשות שלאחר הגשם הראשון, מתמכר לצליל הטיפטוף המרגיע.

זה כנראה לא הספיק לי. עמדתי שם במשך דקות ארוכות בעיניים עצומות ושאפתי עוד ועוד ועוד... כאילו היה זה בלון החמצן שלי מתחת למים.

הטיפטוף על המדרכה לא הצליח להזכיר לי בשום צורה את הסערה שהתחוללה כאן במשך הלילה.

כזכור, כלי התחבורה שלי הוא קטנוע. ולכאורה, הגשם אמור להפריע לי מאד. אבל אני משתדל לקחת ממנו רק את החלקים הטובים.

הנסיעה האחרונה שלי היתה איטית יותר בגלל הגשם. זה איפשר לי לשים לב ליותר דברים בדרך. פתאום בדרך לעבודה במקומות מסויימים הרחתי את הריח המוכר של הפטריות וראיתי עשב טרי ורענן בצידי הדרכים. אני מאד אוהב את התחושה הזאת של ההתחדשות. זה עוזר לי לפתוח טוב יותר את השנה החדשה, זה עוזר לי לשים לב לפרטים הקטנים בטבע וליהנות מהם.

אני לא מדבר על הכינרת שזקוקה לגשם ואפילו לא על החקלאים. אני מדבר על החורף כמזון מסויים לנפש.

זו לא המצאה שלי. אני רק נהנה מהתופעה.

יש למעלה מ-300 שירים שונים בעברית שמופיעה בהם המילה "גשם". ואם המשוררים מוצאים שזה כל כך יפה/ מעורר/ רומנטי/ חושני, מי אני שאגיד אחרת.

לפעמים החורף מאלץ אותנו לקחת הפסקה באמצע החיים כדי להישאר בבית (אם בגלל שלג שנערם במקומות שונים, בגלל שיבושי תנועה או בגלל מחלות חורף), אני ממליץ לנצל את ההפסקה הזאת כדי לקחת נשימה עמוקה ולהביט קצת אחרת על החיים ואולי להאט מעט את הקצב. החורף מספק לנו מדי שנה המון רגעים יפים אם רק נתפנה להבחין בהם...

אז כאמור, אני מציע לא להתרגש מהשיבושים שבאים מדי שנה בעקבות הגשם, ולנסות להעריך בצורה קצת שונה את המתנה הזאת מהטבע.

חורף טוב לכולם. 

אם הייתי לוקח מצלמה ומצלם את מה שראיתי ממש במקרה השבוע, הייתי יכול לזכות באוטו בפיספוסים.

למרות שהקטע הזה ממש לא מצחיק, אני עדיין בטוח שהוא יכול להיות הפיספוס הגדול של השנה...

מכירים את זה שאתם הולכים לתומכם ברחוב ולפתע העיניים שלכם נתקעות במישהו/ מישהי שמאד מושך אתכם?

ואז יש את הדילמה הזאת אם להמשיך ולהסתכל... כי זה מאד לא מנומס ללטוש עיניים, וחוצמזה אתה לא רוצה להסגיר את עצמך עם המבט הזה...

זה היה כשעצרתי ברמזור ליד אזור התעשיה וממש מולי במעבר החציה ראיתי בחור ובחורה חולפים להם אחד על פני השניה.

בהתחלה הם בחנו זה את זו במבטם, אבל כשהבחינו בכך שגם הצד השני מסתכל, מייד השפילו את עיניהם במבוכה.

כל זה לקח לא יותר משלוש שניות, כי כאמור, היה זה במעבר חציה וכל אחד חצה לכיוון אחר.

הם המשיכו ללכת ויכלתי לראות איך הוא אוכל את עצמו על זה שהוא לא עשה כלום וכמו איזה פראייר נתן לה לחמוק מבין אצבעותיו. הוא החליט לבדוק אם גם היא מתעניינת בו, וכעבור שניות ספורות הוא הסתובב אחורה ונעץ את מבטו בתקווה שזו תחזיר לו מבט. אבל היא המשיכה ללכת בדרכה ואפילו לא הפנתה את ראשה.

מאוכזב הוא סובב את עצמו בחזרה והמשיך ללכת.

אבל באותה השניה ממש, היא הסבה את מבטה לכיוונו. זה היה מבט נוגה כזה. מלא כמיהה ואולי אפילו געגועים למשהו שאולי היה לה ואיננו. מבטה המשיך ללוות אותו מספר שניות, עד שהוא התרחק ממנה. היא חזרה והמשיכה בדרכה...

האור ברמזור התחלף לירוק ואיזה מניאק מאחורה כבר התחיל לצפצף לי. הוא העיר אותי מהרעיון לעצור לידה בחריקת בלמים ולספר לה שהיא בדיוק פיספסה את המבט שלו, ושבעצם הוא כן מעוניין בה.

אבל השתפנתי והמשכתי גם אני בדרכי. כך גם אני פיספסתי את ההזדמנות...

מליוני אנשים בעולם מפספסים בכל יום המון הזדמנויות. מעטים הם יחידי הסגולה שיכולים לזהות את הפיספוסים. מעטים הרבה יותר הם אלה שאחרי הזיהוי, גם עושים עם זה משהו כדי לתקן.

ישבנו לנו בפאב. כל החברה.

למעשה אני הייתי הגבר היחיד בחבורה, כך שהשיחה קיבלה תפנית ל"שיחת נשים".

ואז היא הטילה את הפצצה.

היא, אישה סקסית ומלאת חיים עם שכל חריף וחיוך כובש שלפה ברגע הכי לא צפוי:

"שתדעו לכם שאני רק נראית ככה. האמת היא שבמיטה אני פריג'ידר".

בשלב הראשון לא ממש הבנו מה היא רוצה ומאיפה פתאום זה יצא לה. אבל היא המשיכה "הסיבה היחידה שאני עד עכשיו שכבתי עם בעלי, זה כדי להיכנס להריון.

כשאנחנו שוכבים, אני צוחקת ומספרת לו כל מיני בדיחות. אני ממש לא נהנית מסקס וזה אפילו מגעיל אותי. מגעיל עד כדי כך שאני חייבת אחר כך להתקלח ולהחליף את המצעים לפני שאני חוזרת למיטה".

הבעיה שלה עכשיו היא שהרופא אסר עליה להרות שוב, לאחר שההריון האחרון שלה הסתיים ארבעה שבועות לפני המועד במחלקת טיפול נמרץ. הוא אומר שכניסה שלה להריון, פירושו סכנת חיים לה ולעובר.

עכשיו אין לה סיבה בכלל לשכב עם בעלה.

אני יודע שיש נשים שאומרות "אני לא אוהבת סקס. עובדה. לא כל אחת חייבת להינות מסקס"

אבל אני לא קונה את זה.

לדעתי יש משהו מאד אומלל באישה שלא מסוגלת ליהנות מיחסי מין.

לדעתי, היא אמרה את הדברים האלה בפאב לפני כולם בצורה כל כך ישירה, מפני שהיא באיזשהו מקום זועקת לעזרה.

קשה לי לדמיין זוג נשוי שחי שנים רבות ביחד בלי שום ניצוץ של תשוקה.

אגב, בסוף הערב היא ביקשה טרמפ הביתה, אז אמרתי לה שאין לי מושג כמה לוקחים היום על הובלת מקרר.