חשבתי לעצמי שאם אכן ניאלץ בסוף לחשוף את פרטינו בטוקבקים, המקום היחיד שישאר לנו כדי להביע את דעתינו באנונימיות הוא הקירות ברחבי העיר. זה נכון שזה לא חוקי, אבל אם אני ממילא לא מזדהה, אז מה אכפת לי...? לא כל גראפיטי הוא סתם קישקוש. יש אנשים שהעלו את הגראפיטי לדרגת אמנות של ממש. אפשר לקרוא להם אמני הגראפיטי. הבעיה שלהם היא שבגלל שהגראפיטי שלהם כל כך מושקע ומוצלח, כמעט תמיד אפשר לדעת שהם אלה שעומדים מאחורי צביעת הקיר הלא חוקית. כך קורה לא אחת שהם נעצרים וסובלים את נחת זרועם של הרשויות. קית' הרינג הוא אמן כזה. אולי אחד המפורסמים ביותר בתחום. יש לו קו ברור ומיוחד ואני משוכנע שכל אחד מכם נתקל פה ושם בציור שלו, גם אם לא תמיד ידעתם שזה שלו.

קית' הרינג נעצר ושוחרר פעמים רבות בשל פעילותו ולכן המעריצים הגדולים שלו רואים בו "קדוש מעונה". אחד שלא חושש לצאת נגד הממסד ולהביע את דעתו בפומבי ובגדול. אני עדיין לא מעז לקשקש על הקירות וגם אין לי כשרון ציור כמו לקית' הרינג, לכן אני משתמש בבלוג הזה בתור הקיר שעליו אני יכול להביע את דעתי על הכל. זה הכי קרוב שאני יכול להגיע אל האמן הזה.

הציור שמלווה את הבלוג הופיע על ההזמנה לחתונה שלי מפני שהוא מסמל לדעתי איחוד בין שני אנשים שיוצרים ביחד משהו מעניין יותר ושלם יותר. קית' הרינג הוא בשבילי סמל לחופש הביטוי, לשבירת מוסכמות וגבולות ולחשיבה יצירתית.

העובדה שבחלק לא מבוטל מעבודותיו ניתן למצוא התעסקות באברי גוף מעניינים בצורות ותנוחות שונות (בעיקר גבריים) לא מפריעה לבתי ספר להעתיק ציורים שונים שלו על מנת לעטר את הקירות. ניתן למצוא עבודות רבות שלו לא רק על קירות. פסלים סביבתיים, הדפסים על חולצות, כדים וחפצי אמנות מעוטרים בעבודותיו.