פעם שכן טוב שלי ביקש ממני ספריי צבע.

נתתי לו בחפץ לב ספריי צבע שחור ולמחרת הוא הלך וריסס על כל הקירות בשכונה את דעתו על אמא שלי...

אם השכן יבוא שוב לבקש ספריי צבע, לא רק שלא אתן לו את הספריי, הוא גם יקבל ממני מכות.

פעם חבר טוב שלי ביקש ממני סליחה.

נתתי לו בחפץ לב את הסליחה שלי ולמחרת קלטתי אותו בוגד באמון שלי.

אם הוא יבוא שוב לבקש סליחה, לא רק שלא אסלח לו, הוא גם יקבל ממני מכות.

הקטע עם הסליחות נראה לי מאד תמוה ומוזר.

כשמישהו בא לבקש ממני כל דבר אחר (נניח שמדובר על ספריי צבע), הוא בדרך כלל מבקש יפה ומקווה שאתן לו את מה שהוא רוצה. כמובן שזה תלוי בטיב היחסים בינינו, כי אם הוא היה סתם אחד מהרחוב, סביר להניח שלא הייתי נותן לו.

אבל אם מישהו בא לבקש ממני סליחה, נקודת המוצא היא שהיחסים בינינו עכורים. ואם כך, למה שאתן לו את מה שהוא מבקש?

בכלל, באיזו חוצפה הבנאדם בא אלי עוד בבקשות?

יודעים מה, נעשה את זה יותר קשה:

ערכה של הסליחה גדול כגודל החטא שהיא באה לכפר עליו. מסכימים?

כלומר, שאם מישהו גרם לי עוול קטן, אני עוד אבין אותו איכשהו כשהוא יבוא לבקש את סליחתי. אבל מי שחטא לי בגדול ועוד מעיז לבוא ולהראות את הפרצוף שלו אצלי, הוא מבקש בנוסף דבר גדול ויקר ערך. וכאן נשאלת השאלה מה אני מקבל בתמורה.

הרי רוב האנשים לא נותנים סתם דברים יקרים ללא תמורה. מה הוא עושה כדי להצדיק את זה?

לכולנו יצא בוודאי לעבור לא פעם ליד קבצן ברחוב. מכירים את התחושה הזאת של המצפון כשיש לך כסף בכיס ולא נתת לו אפילו מטבע שחוק אחד?

אז שם מדובר על איש זר שכל הבקשה שלו היתה כמה אגורות או שקלים. פה העניין הוא שונה. כי זה לא זר מהרחוב. זה בדרך כלל מישהו שאני מכיר טוב. ולא מדובר על פרוטות אלא על דבר יקר ערך- הסליחה שלי. ואז מה, אם אני לא נותן לו- המצפון שלי יתחיל להעיק?

אז תעזבו אותי מהשטויות האלה ותרדו ממני עם היום כיפור הזה. אם מישהו רוצה לבוא ולבקש ממני סליחה, שיעשה זאת בכל מועד אחר בשנה, לא רק לפני יום כיפור. זה נראה צבוע וטיפשי ללכלך אותה כל השנה ואז לבוא לפני כיפור ולצפות שהכל נסלח ונשכח.

אז מי שנזכר רק עכשיו לבוא ולחפש מחילה, שילך לארנב של פו הדב, יש לו אחת מגניבה...

בנוסף, אני רוצה לנצל את הבמה הזאת כדי לבקש סליחה מכל מי שפגעתי בו במהלך השנה...