הפוסט הזה מוקדש ל-Turkish, איש מוכשר שמחפש עדיין את הוריו הביולוגיים והצליח בעזרת שאלה תמימה לגעת במקום רגיש אצלי.

מכירים את זה שילדים קטנים שואלים כל הזמן למה? (כמו הברנש הצעיר בפרסומת של הכללית). לפעמים השאלה התמימה הזאת מביאה אותנו לסרטים שלא התכוננו להיכנס אליהם. פתאום אנחנו מוצאים את עצמינו מתפתלים בנסיון למצוא תשובה מניחה את הדעת, בלי לשים לב שזאת אכן שאלה תמימה של ילד קטן. (...וכל הספרים וכל המחברות חיפשו בין הכתובים ולא מצאו תשובה). אז פעם כתבתי שאני קופירייטר מתוסכל, והוא בא ושאל "למה". טוב, זאת לא בדיוק היתה השאלה. זה יותר משהו כמו "אמרת שאתה קופירייטר, יש משהו שאנחנו עלולים להכיר? אבל אמרת שאתה מתוסכל, ככה שייתכן וגם לא...".

הסיפור שלי הוא על מישהו שסיים בהצטיינות ללמוד קופירייטינג באחד מבתי הספר לפרסום, אבל באותו רגע הוא היה שקוע בעבודה אחרת שגם הרוויח ממנה לא רע.

חלפו השנים והוא מצא לעצמו כל מיני תעסוקות אחרות שעניינו אותו ברמה זו או אחרת, וחלום הקופירייטינג הלך והתרחק. אבל מוחו הקודח המשיך להפיק רעיונות (כי זה מה שקופירייטר יודע לעשות) והוא חיפש במה נוחה לשטויות שלו, עד שמצא את ישראבלוג. היום הוא כותב הרבה שטויות, יודע להטות את הראש, לעצום חצי עין ולתת ביקורת על פרסומות שעשו לו את זה (לטוב ולרע) ומקווה שיום אחד מישהו בעל השפעה בעולם הפרסום יגלה את הכשרון שלו ויעשה עם זה משהו.

...אני לא אומר שלא היו אנשים שגילו ועשו, אבל הם עשו את זה בדרך שלילית שהעמיקה את התיסכול שלי. אני אתן דוגמא אחת:

אני הייתי האיש שהביא לראשונה את הסלוגן "לא רק מדברים" שפלאפון משתמשת בו היום כאילו שזה היה שייך לה מימים ימימה.

ומעשה שהיה כך היה - היה היה פעם משווק מורשה של פלאפון שהעסיק איש מכירות שהוא גם במקרה עבדכם הנאמן. אותו משווק היה צריך למצוא סלוגן (ססמא) קצר וקולע שיגיד למעשה שני דברים: 1. שהם מוכרים עוד אביזרים וכל מיני דברים נוספים מעבר למכשירי טלפון. 2. שהם רציניים. כאלה שאפשר לסמוך עליהם.

כעבור זמן קצר חזרתי עם הסלוגן "לא רק מדברים". בעל הבית התלהב והדפיס את זה על השקיות של האבזרים לצד הלוגו.

שנתיים לאחר מכן, אני הולך לתומי ברחוב, נושא את עיני למעלה לעבר שלטי החוצות (כי זה מה שנוהג לעשות קופירייטר) וקולט לתדהמתי את אותו סלוגן מתנוסס ברוב פאר לצד הלוגו החדש שלהם (שמאד הזכיר לאנשים את השפן של פלייבוי). פניתי לעו"ד והוא אמר לי שחבל לי להתעסק בזה. אין לי אפשרות להוכיח שהקופירייטר של אותו משרד פרסום לא חשב על הסלוגן הזה בעצמו. (למרות שהוא הופיע כבר שנתיים קודם אצל משווק של אותה חברה). לצערי, רעיונות הם לא נכסים שאפשר להגן עליהם מפני גניבות וזה מוסיף במידה מסויימת לתיסכול.