כשנגמור להלחם בחיזבאללה ולהאשים את נסראללה בצרות שהוא עושה לנו, אולי נתחיל לחפש את מי שאשם באמת במצב הזה. מי שהוציא אותנו מהבוץ הלבנוני לפני שש שנים אבל באותה נשימה פתח את הכלוב לחיה הטורפת הזאת.

מי שלא היה ער מספיק כדי לצפות מבעוד מועד את הבעיה שאנחנו נמצאים בה היום.

מי שלא היה ער מספיק כדי לראות מה מתפתח לו מתחת לאף.

מי שקורא למלחמה הזאת מלחמת אין ברירה אבל לא עשה דבר כשעוד היתה ברירה.

מי שמגדל בחצר האחורית שלו חיה טורפת, שלא יתפלא אם ביום בהיר אחד היא תנסה לטרוף אותו.

יכולים לבוא אותם אנשים ולומר לנו שהמלחמה הזאת היא הדבר הנפלא ביותר שקרה לנו, כי דווקא עכשיו, כשיש לנו גיבוי בינלאומי, נוכל סופסוף לחסל את החיזבאללה, לפרק אותו מנשקו ולשנות את כללי המשחק. ללא המלחמה, לא היינו יכולים לצפות להישגים כאלה.

זה אולי נכון, אבל אני לא אישן בשקט אם אדע שהמנהיגים שלנו ישבו בחיבוק ידיים בציפיה ובהמתנה למלחמה שתבוא, כדי לבצע את המהלכים האלה...