| |
 זה התחיל כשנראה היה לי שאין יותר מקום על הקירות בבית, חשבתי לעצמי "מענייו מה קית' הרינג היה עושה אם היו נגמרים לו הקירות", ואכן בסוף נגמרו לו הקירות והוא המשיך עם הגראפיטי שלו על כל דבר אחר. בסוף הוא מצא את הקהל שלו... |
| 6/2006
הולך ומחייך קשה שלא לחשוב בימים האלה על החייל נחשון וקסמן ז"ל שנחטף ע"י מחבלים ונרצח במהלך פעולת חילוץ כושלת. את נחשון וקסמן הכרתי טוב. שירתתי איתו באותה מחלקה בגולני. שוב צפים ועולים הזכרונות. שוב הפצע נפתח. נחשון, הילד נמוך הקומה והחייכן שאין דבר שהיה גדול עליו... אני רוצה לשתף אותכם בשיר שכתבתי למגירה מייד לאחר מותו.
על האוהל שוב ירד הלייל חייל אחד בחוץ שם מהלך כולם חולמים על טנק, רימון ותייל רק הוא שותק, ממשיך ומחייך
המסע המזורז נמשך כנצח המוראל של כל המחלקה דועך לכל אחד כתוב "מסכן" על מצח רק הוא שותק, ממשיך ומחייך
היום שכה ציפו לו שוב הגיע וכל חייל אל משפחתו הולך וכל אחד על סף ביתו מופיע רק הוא אינו מופיע מחייך.
"החברה" הוא קרא כך בקלטת דורשים מרבין לשחרר עוד שיח' וכל העם רואים אותו ברטט מאז נחשון לא שב עוד לחייך
וכשאני עצוב ורע ומר לי ושום דבר אותי כבר לא מושך אני נזכר ברֵע שהיה לי אדם קטן גדול שמחייך.
| |
| |