ושלא תטעו, היא באמת אוהבת אותי ואני יודע את זה. אני גם יודע שלא היתה לה בעיה להגיד לי את זה גם לפני כן... אבל לפני שבוע היא לא היתה אישתי.

כן, כן... התחתנתי ואני מאושר עד הגג.

אומרים שהשנה הראשונה לנישואים היא היפה ביותר. אני מקווה לנצל אותה (את השנה, לא את אישתי) עד הסוף. מי יודע, אולי אם אדע לנצל אותה כמו שצריך, תיתכן אופציה להארכה לשנה נוספת...

החתונה היתה יפה, לפחות אם לשפוט לפי מה שכל האורחים אמרו לי. אני מקווה שהם באמת חשבו ככה, כי רובם יודעים שאני לא סובל צביעות...

זה היה בירושלים ביום ירושלים. זה די טירוף כשחושבים על זה, כי אני לא ירושלמי והנגיעה היחידה שיש לי לעיר הזאת היא המשפחה המורחבת של הכלה.

לך תדע כמה פקקים יהיו בעיר, מתי יחליטו לחסום רחובות בשביל התהלוכות... לקחתי צ'אנס ענק והמזל האיר לי פנים. כל מי שרצה להגיע, מצא את עצמו באולם בזמן שהוא רצה.

היה בזה משהו יפה, כי נכנסנו לחופה עם השיר "ירושלים של זהב" בביצוע המרגש של עפרה חזה ובסך הכל היה מקסים, עד כמה שאני יכול להיות אובייקטיבי (ועד כמה שבא לי להיות...).

נדמה לי שהקטע המשעשע באירוע היה שלא ממש שברתי את הכוס.

זה מפדח, כי אני יודע שלרוב החתנים יש ברגע השיא חרדת ביצוע. גם לי. נשבע לכם שדרכתי חזק. כל כך חזק שהכוס עפה ממקומה ופגעה בוואזה מזכוכית במרחק 3 מטר מהחופה וניפצה אותה לרסיסים. הקהל (וגם אני) שלא הספיק לתפוס את ההתרחשות ושמע רק את קולות הנפץ, היה בטוח שאני, גבר גבר, ריסקתי לכוס את הצורה, ומיהרו למחוא כפיים בטירוף. כך הם גם לא הבחינו באישה שעמדה ליד אותה וואזה והחליקה על שברי הזכוכית והמיים... בקיצור, היה בידור לא נורמלי. עוד לא קיבלתי את הווידאו, אבל אני מקווה שהצלם לפחות קלט את זה.