חברים, אסור להקל ראש בהטרדיות מיניות!
אסור לגעת!
אסור להתקרב למרחב האינטימי!
אסור לרמוז!
אסור לדבר מלוכלך!
אסור ואסור ואסור...
ככל שהחברה שלנו מציגה את עצמה כיותר פתוחה, היא יותר נסגרת.
מצד אחד יש המון פתיחות לקהילת ההומוסקסואלים והלסביות, המון פתיחות לנישואים אזרחיים, המון פתיחות לפמיניזם ובכלל לדברים שלא הייתם נתקלים בהם לפני 20 שנה, נניח, ברחובות.
אבל האם אנחנו באמת כאלה פתוחים?
הקירבה שלנו לזולת הלכה וניזוקה עם הזמן בעיקר בגלל אותם קמפיינים וחוקים נגד הטרדה מינית.
וכדי שלא יהיו ספקות, אני חושב שהטרדה מינית היא מעשה רע ופסול ושצריך לתת את הדין על מעשים כאלה, אבל...
כשכל החיים טוחנים לך בשכל שאם אתה רק נוגע, או רומז או מתקרב מדי, אתה חשוף לתביעה על הטרדה מינית, אתה מתחיל לשמור מרחק.
פעם אנשים היו נוגעים יותר אחד בשני, היו מראים יותר סימנים של קירבה ושל חיבה. היום, בגלל הרצון שלנו כחברה להיות יותר מגוננים, אנחנו מתרחקים יותר ויותר אחד מהשני ומתעלמים מכך שהמגע והקירבה הם צורך בסיסי שלנו כבני אדם.
שמתם לב שהסטיקרים שקוראים "שמור מרחק" המודבקים על הרכבים, כאלה קטנים, שממש קשה לקרוא אותם מרחוק?
אנחנו חייבים להחליט מה אנחנו רוצים.