השעה שלוש בבוקר.
אתה הולך ברחוב השקט,
שקט מדי.
מסביבך אין מכוניות,
אין אנשים,
אין כל צליל מלבד הנעליים שלך,
שמתנתקות לאט מהרצפה.
אתה הולך ועובר את המנורה ההיא,
זאת שתמיד נכבית, דווקא כשאתה עובר לידה.
ממשיך ללכת, והנה האי תנועה עם הדשא,
שהממטרות בו תמיד משקות את הכבישים.
מצד שמאל אתה רואה את בית הספר הישן,
כמה שנאת את המקום הזה.
הראש מתחיל לכאוב,
הצעדים מתגברים.
מלפנים אתה רואה אותה,
יפה כמו שהייתה אז,
יפה כמו שהיא היום,
ומתעלם.
הרגליים שלך לוקחות אותך ימינה.
והנה הבית בו העברת את רוב הילדות שלך,
והאדם שאתה כל כך שונא,
מסתכל עלייך ממרחק עם המבט המתנשא,
החיוך המאולץ, שכאילו בא להגיד לך "ניצחתי".
אתה מתעורר,
אחת בצהריים.
שוב לא הלכת לבית ספר.
היא תכעס.
אתה מרגיש את אותו כאב בראש,
ואתה שוב ברחוב.
ממקום רחוק אתה שומע רעש.
הוא מתקרב אלייך במהירות.
הצעדים מתגברים עוד יותר,
הנעליים מתנתקות מהרצפה בקצב מהיר,
אתה רץ.
כבר שכחת את התחושה הא?
אתה מסתכל לאחור,
כל אותם דברים מהם ברחת רודפים אחרייך,
ואתה רץ.
היא ממש תכעס,
אתה חושב על תירוץ.
לא התעוררתי?
אמרת את זה כבר אתמול.
אולי אתה לא מרגיש טוב?
נדוש.
תוותר,
שתכעס.
אתה רץ במדרגות, פונה ימינה,
נכנס במהירות לחדר ונועל את הדלת,
נדהם מלראות את עצמך מחפש תירוצים,
אתה מצליח לנוח,
להסדיר נשימה,
המרוץ יתחיל מחדש בקרוב,
החיים דופקים בדלת.
(אני מדהים את עצמי לפעמים XD)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: