With you riding on an icy dancing floor tonight

חהחהחהחהחהחהחהה XDD

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3524504,00.html

באמאשלי, כל הסינים האלה....XDDDDD

כבר בערך שבוע אני כותב את זה,

משנה בלי הפסקה,

ונראה לי שעכשיו זה ברמה טובה.

קצת ארוך, אבל זה לא יהרוג אף אחד XD

עוד אין לזה שם ><

אמיר היה ילד ממוצע. ילד רגיל לכל הדעות.

אמיר אף פעם לא שאף לציונים גבוהים מדי,

אך תמיד נזהר מציונים נמוכים מדי.

אמיר היה התלמיד שתמיד ישב בפינת הכיתה, עם העדפה ברורה לצדה הרחוק של הכיתה.

לאמיר תמיד היו חברים, אך אף פעם לא מהכיתה בה למד.

בסוף השנה, בחלוקת התעודות,

מחנך הכיתה היה נשאר עם תעודה אחת ביד,

ושאלה אחת בפה: "מי זה אמיר?".

אמיר היה קם בזהירות, בלי להוציא צליל, לוקח את התעודה מידו של המחנך,

וחוזר בדממה למקומו.

לאמיר היה יתרון אחד על פני אנשים רגילים.

לאמיר היה זיכרון כל כך טוב,

עד שזכר את המילים המדויקות, כולל הטון המדויק,

כולל הבעת הפנים של אמו,

שבישרה לו כשהיה בן 7 שאביו נהרג בתאונת דרכים.

אמיר זכר שיחות שלמות,

התאריך בהן שמע אותן,

המקום, האנשים שהשתתפו בשיחה,

ושאר האנשים שהיו באותו חדר בזמן השיחה.

אמיר גם היה כותב.

בחדרו על מדף היו מונחים קלסרים גדולים,

מלאים עד אין סוף בדפים כתובים.

אמיר היה ממלא קלסר בחודש.

הוא היה כותב סיפורים,

אגדות על עולמות משונים,

שירים על כאב וייאוש,

ולפעמים רק תמונות מצב.

מה עבר באותו יום,

באותו החודש,

או בכל זמן נתון.

לאמיר ואמו היה הסכם קבוע.

היא יכולה לשאול אותו כל שאלה שתרצה,

בכל נושא אפשרי,

עד הפרטים הכי מביכים שכל ילד שונא שאמו שואלת,

אבל לעולם, לא תשאל על מה כתב בקלסרים,

ולעולם לא תעלה בדעתה רק להציץ בתמימות בקלסרים.

יום לפני שמת,

אמיר כתב את סיכום השנה.

היה זה אירוע חגיגי,

אמיר היה הולך לחנות,

קונה עטים חדשים,

מהטובים ביותר,

ודפדפת של דפים צהובים,

שיוכל להבדיל בין כתיבה רגילה ובין סיכום שנתי.

אמיר היה מפנה יום שלם לכתיבת הסיכום,

מוציא מזיכרונו פרטים מדויקים על מהלך השנה,

כל חודש בנפרד.

כשהיה מסיים את הכתיבה,

היה מארגן את הדפים בסדר מופתי,

ממוספרים, נקיים, חלקים, ללא קמטים, ללא קשקושים,

כאילו יצאו ממדפסת משוכללת באותו רגע.

אמיר היה מכניס את הסיכום לקלסר,

ויוצא מחדרו בפעם הראשונה באותו יום.

יום לפני שמת,

לאחר שכבר סיים את מלאכת הכתיבה הארוכה,

ביקשה ממנו אמו לעזור לה בעריכת קניות לאורחים שהזמינה לשבת.

אמיר הסכים בשמחה, הקניות יתנו לו זמן לחשוב האם באמת כתב כל מה שרצה.

לפני היציאה מהבית אמיר הזכיר לאמו את ההסכם,

והיא, כמובן, הנהנה. איך אפשר לשכוח את ההסכם,

כשאמיר דואג להזכיר אותו בכל יום שעובר?

פעם אחת אפילו איים אמיר על אמו,

כשבטעות שאלה על הנושא האחרון עליו כתב.

אמיר אמר לה שאם אי פעם תשאל על הקלסרים,

או תסתכל בהם, הוא לא יהסס, ויתאבד.

והאם כמובן, בהבנה שילדים נוטים להגזים,

התנצלה והבטיחה שמקרה דומה לא יחזור לעולם.

יום לפני שמת,

אמו של אמיר לא עמדה בהבטחה.

בזמן שאמיר ערך את הקניות,

היא נכנסה לחדרו, הוציאה מהמדף העמוס את הקלסר הנוכחי,

והתיישבה לקרוא.

לעולם לא ידעה כמה כישרון חבוי בילד הממוצע, השקט והמופנם שלה.

היא נשאבה לתוך העולמות הדמיוניים שבנה,

ובכלל לא שמה לב שאמיר עומד בדלת,

בהלם מוחלט, מסתכל על אמו קוראת את מילותיו הסודיות,

האסורות.

יום לפני שמת,

אמיר עזר לאמו בעריכת קניות לאורחים הבאים בשבת,

ובדרך חשב לעצמו,

אולי רק אראה לה סיפור אחד?

סיפור אחד לא יזיק,

ואולי אף יפסיק לחלוטין את ההתעסקות הבלתי פוסקת,

גם אם בלתי מושמעת, סביב קלסריו העמוסים.

למחרת מצאו את אמיר,

מוטל ללא רוח חיים,

כשלגופו מחובר פתק,

בו כתב שלוש מילים,

בכתב מסודר וברור:

"ילדים לא מגזימים."

רצית לדעת,

שאני אגרום לך להבין.

אז הנה,

שתדע, שתבין.

מילדות הייתי אדם שהמושג "חבר הכי טוב" הביא לו רק סבל, כאב, וייאוש.

המושג, או יותר נכון, מי שעמד מאחורי בעבר,

פגעו בי בצורה כל כך חריפה,

שבמשך כל הזמן שאני מכיר אותך לא הייתי מסוגל להכניס אותך לקטגוריה הזאת,

אפשר להגיד שפחדתי, אפשר להגיד שהעדפתי חבר טוב מאוד, מאשר "הכי טוב".

ואפשר גם להגיד שכל הכינויים האלה, "הכי טוב, "טוב מאוד" מיותרים,

ואין בכלל צורך להשתמש בהם, אבל זה לא קשור עכשיו.

עשיתי טעויות בזמן האחרון.

נסגרתי,

התרחקתי,

ואולי במידה מסויימת אפשר להגיד ש"חיפשתי את עצמי מחדש".

אבל לשווא.

כל החיפוש הזה היה מיותר כל כך.

כשקראתי את מה שכתבת,

לא ידעתי בדיוק איך להגיב בהתחלה.

ואחר כך?

אחר כך התחלתי לצחוק.

לא מהמילים, אלא מעצמי.

כל כך מטומטם,

וכל כך אופייני לי,

ללכת לחפש משהו אחר, אפילו אם אין לי שום צורך ממש בו.

הייתי. הלכתי. חזרתי. ועכשיו אני נשאר.

Remember when you were young, you shone like the sun.

רצית לדעת,

שאני אגרום לך להבין.

הבנת?

long gone day-mad season

So much blood I'm starting to drown
Runs from cold to colder
Time to time the sky's come down
To help me lose my way
Tears and lies for answers
You and open veins, God knows I'm gone
Girl I just want you to
Come on down
Lord it's a storm and I'm heading to fall
These sins are mine and I've done wrong, oh babe
Come on down

Long Gone Day
Mmmm, who ever said
We wash away with the rain

See you all from time to time
Isn't it so strange
How far away we all are now
Am I the only one who remembers that summer
Oh, I remember
Everyday each time the place was saved
The music that we made
The wind has carried all of that away

Long gone day
Mmmm, who ever said
We wash away with the rain

So many tears I'm starting to drown
The rain in heaven's all come down
Silver spoons affix the crown
The luckless ones are broken
Fears and lies for answers
You and open flames
God knows I'm gone
And I just want you to
Come on down, hmmm

Lord it's a storm and I'm heading to fall
These sins are mine and I've done wrong
I want you to, oh, I just want you to
Come on down

I fear again, like then, I've lost my way
And shout to God to bring my sunny day