With you riding on an icy dancing floor tonight

הוא יושב על הכסא המתנדנד,

עם שמיכה דקה,

וכוס תה חמה,

בוהה בטלוויזיה, מהופנט.

הוא כבר איש זקן,

שיער לבן, צחור,

הראייה כבר לא אותו דבר,

והשמיעה...הוא עוד שומע קולות,

הם קוראים לו מרחוק,

אבל מה הוא יודע, הוא רק איש זקן עם כוס תה.

פעם הם היו קוראים לו הרבה,

כל יום, כל הזמן,

אבל מאז שהשתגע,

הוא כבר לא מבדיל,

כל החיים הוא שומע קולות,

תנו לו כבר לשתות את התה.

לנכדים הוא מספר שהשתתף במלחמות,

אפילו נפצע כמה פעמים,

והשיגעון שלו זה בכלל הלם קרב,

או אולי הלם במה.

לעצמו הוא מספר שראה את המלחמות מהצד,

בדיוק כמו עכשיו,

כשהוא יושב על הכסא שלו,

עם שמיכה דקה,

וכוס תה חמה,

משתעשע כשאנשים מתים לרגליו.

והוא לא השתגע מהקרב,

ולא השתגע מהבמה,

הוא השתגע כשאנשים מתו מעליו.

לנכדים הוא מספר שהשתתף במלחמות,

אפילו נפצע כמה פעמים,

ופעם היו מדברים אליו הרבה,

פעם היו קוראים לו אלוהים.