ופתאום זה פשוט מעיף לך בעיטה לפנים.
אין לך מושג מאיפה זה בא לך.
ואתה צוחק,
זה כל כך אירוני,
ואתה פשוט צוחק.
ואתה מבין כמה עיוור היית,
וכמה לא רצית לשמוע את זה,
וכמה חשבת שסוף סוף הגיע זמנך,
אתה קרוב.
ואתה כבר האמנת בזה.
או יותר נכון, אתה כבר רצית להאמין בזה.
והחזקת חזק, נאבקת, לשווא.
ואם היית צריך להגיד את האמת,
היית אומר שבגדו בך.
גרמו לך להאמין במשהו שקרי,
מזויף.
ואתה מצדך,
לא בדיוק התנגדת.
וזה התנפץ.
זה התנפץ כל כך חזק.
חודשים שלמים התפוצצו לך בפנים.
וכמו תמיד, אתה תדחיק את זה,
תשכח שזה היה,
ואולי אפילו תחזור להיות יותר אדיש לכמה זמן,
עד שתחשוב ששכחת.
עד שתחשוב.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: