"ההיסטוריה תהיה אדיבה כלפיי, כי אני עומדת לכתוב אותה."

"...תמיד העדפתי שלא לראות..."
"לא לחוות ולא לדעת וכך הכול יהיה טוב"
"אבל בתחושה משהו לא נראה היה נכון"
"בתוך העולם הוורוד שלי נקודה שחורה נעמדה"
"נקודה שחורה ומטפטפת, לעיטים מהם ולעיטים לאט"
"הוקסמתי ממנה, מהעולם שהראתה לי, מהמהירות חסרת המעצורים"
"אוכל בשפע, הרבה מנוחה"
"ואז הנקודה השחורה הפכה לאור, ונולדתי"
"מסביב היה אור חזק, שבער על עורי, דמויות מיהרו וזזו סביבי"
"שיבחו את גופי אך טענו שניתן לשפר"
"...?אותי"
"הזמן עבר וגדלתי,והפרידו אותי מאימי, והחוזק שלי ומהירותי הם שאיפיינו אותי"
"לא החביבות שלי, ולא הרגישות שבי"
"משקל כבד ניסה לשבור את גבי, נגיעות חדות נגעו בו ואפילו לא ראיתי מהיכן"
"ככל שגדלתי הבנתי כי כואב לי מבפנים, באוכל שאכלתי היה משהו שונה"
"לא מה שנולדתי לאכול, אלא מה שיוצרתי לאכול"
"בניהם לחשו הצללים המעוותים, כי תוכנן הכול"
"ואני העמדתי פנים שלא הבנתי את דבריהם, כפי שהם חשבו"
"נעמדתי על פס, משקל רב על גבי, צמוד אליו חזק, מושך בפי עד שאיני מסוגל"
"ניסיתי להיאבק בו, אך ללא הועיל, נגיעה חדה נגעה בגבי, ספק לא השאירה סימן"
"האצתי ורצתי, רצתי מהר יותר מתמיד, כנראה בורח ממשהו, נתקפתי חרדה"
"אך לא הייתי לבד, אחרים היו מהירים ממני, אחרים לא."
"אך כאשר הגעתי בשנית לקו ונעצרתי, חשתי לב פועל מעל גבי, פועם בכעס"
"ימים רבים לאחר מכן לא אכלתי ולא שתיתי, הוענשתי"
"כוחי בגד בי ולעיטים תכופות נפלתי על הקרקע"
"עוד הייתי בצעירותי, אך מבחינתם תם זמני"
"עצם גדול נעמד מולי, רוטט ורועש ופולט אוויר שחור לליבי וגרוני"
"פחדתי ממנו כמו שלא פחדתי מעולם"
"וסירבתי להיכנס ללוע היצור הנורא"
"הצללים הכו בגבי והאיצו בי להיכנס
"כשנכנסתי לאחר נסיונות רבים לברוח אל החופש ששרק בשערי"
"גיליתי ששנית איני לבדי, ואף זיהיתי חלק משותפיי לחושך"
"אחת מהן, הייתה אימי, רזה וכחושה, שכבה היא בפינה חדה, מלאת פצעים ונטושה"
"הבטתי בה והיא לא השיבה לי מבט, היא הייתה עיוורת, מבפנים"
"בעיניים קרות היא הביטה בחלל, נדחפת מידי פעם יותר אל הצד"
"נשכבתי לידה, גופה היה קר, היא נבהלה מן המגע אך התמכרה לחום"
"לחום גופי הצעיר"
"שנינו עצמו עין תחת הרעש הנורא, מנסים להיאחז אחד בשני ולשאוב כוחות"
"היצור האדיר קפץ ונע ללא הפסקה, וגרם לשנתו לנדוד באופן תמידי"
"האוויר היה נורא, המקום היה צפוף, מידי פים שמעתי צווחה לידי, וגוף נפל על הקרקע"
"רוב הגופים הנופלים היו קטנים משלי, או בוגרים ממני, בגיל אימי"
"דחקתי בה לנשום כשניסתה להפסיק"
"דחקתי בה לחיות, היא שנאה אותי ואהבה אותי עוד יותר בשל כך"
"לאחר שעבר זמן הנצח, היצור נעצר"
הדמויות סביבי נעו בחוסר שקט ובפרעות"
"ואני נעמדתי להגן על אימי"
"כשפתח היצור את לועו הופיעו הצללים בשנית, והאיצו בדמויות החוצה"
"ריח חריף שיסף את אפי , וחנק את גרוני"
"יצאתי החוצה, וחיכיתי בהיא תצא"
"אך היא לא יצאה"
"הצללים נכנסו אל לוע היצור וגררו אותה החוצה"
"רתחתי מכך שהעזו לגעת בה והשתוללתי, בעטתי וקפצתי"
"לשמחתי פצעתי אותם, אך הם לא נתנו לי להתקרב אליה"
"להיתקרב לגופה הקר"
"שלא פעם עוד"
"שקט .... שקט נוראי שבר את הרעש"
"שקט נורא שכל כך רציתי שיפסיק, הבטתי בעיניים הכחולות הבוהות באין סוף"
"הבוהות בי"
"חבל משך את צווארי לאחור ואולצתי ללכת"
"להשאיר אותה שם"
"ולמרות שהיא לא הייתה עוד"
"שמעתי את פעימות ליבה המנסה להישתקם, אך נכנע לצללים המקיפים בחיוך את אימי"
"זעמתי יותר מאי פעם, רתחתי בתוכי, ליבי בכה בכי אימים וצווחה נוראית יצאה מגרוני"
"סובבתי ומולי עמד הר כסוף, בכל צורות חדות, הפולט אוויר שחור מליבו"
"הריח היה מצחין, הוא היה נורא, גרם לעיני לדמוע מכאב"
"הדבר הבא שזכור בראשי"
"הוא רעש איום"
"המוני צללים מסתובבים עם כלי כסף שמוציאים צליל פיצוץ מתוכם"
"ודם ניתז לעיניי"
"קשרו אותי ליד הדמויות, כולנו היינו רזים, כולנו היינו אלופים ומפסידים"
"ומבחינתם היינו כלום, עוד גוף שיילך"
"הכלי נצמד לראשי"
"הכול היה מבולבל, צלילי רגליים, רעשי חריקות, טיפות דם, ריחות חריפים, חיוכים, שריקות, צעקות ופחד נוראי"
"לא רציתי שיקרבו אליי את הכלי הקר, לא רציתי!!"
"בכיתי להם שיעזבו אותי, שיתנו לי ללכת!, מדוע הם מענישים אותי"
"כאב שאין לתאר פרץ בראשי"
"צווחה איומה יצאה מגרוני, לא יכולתי לנשום, נחנקתי, נפלתי לריצפה כאבן"
"ראיתי את אימי לפניי, את ערמת הגופות מולי, את ליבי מנסה לנשום נשימות אחרונות"
"הפחד רדף אותי, שלא יהרגו אותי!!!!"
"הכול נעשה חשוך!!, אני עוד יכול לברוח!!!"
" אני עוד רוצה לח...."