"ההיסטוריה תהיה אדיבה כלפיי, כי אני עומדת לכתוב אותה."

"כי מילים שרציתי לומר מעלם לא נשמעו,

ונקברו עמוק בליבי.

ומילים שלא רציתי לשמוע, נזרקו באוויר,

כדרך אגב אל העולם.

בזריזות וקלילות המילים נעות,

מהפה לאוזן ולעולם לא ישובו עוד,

המילה שיצאה מפי, כמו ילד שאשלח אל הגלות,

בשנייה שיצא, לא יחזור, וישתנה אינספור פעמים למען אחרים.

אלה מילים שרוצות להיאמר,

מבטים שחושקים להילכד בעיניים זרות,

עורי הבוער, מצפה לקור שישוב, עם שמי עפר וכוכבים מלכלכי שמיים.

מרחקים עתידים להיפגש, ביום בו יישקו זה לזו הירח והשמש.

והמילים הלוחשות בגופי שורפות את שפתיי מתשוקתם אל החופש.

אלה היו מילים,

היו מילים שחשבתי, שהרגשתי,

מילים שהמצאתי בליבי ולא יכלו לצאת לעולם,

כי לא היו מובנות במילים קולניות.

מילים של כיום, הן מילים קרות ברובן,

מחפשות ריבונות וכוחניות על שפתיי אחרים,

אדם אחר אדם מחפש את המשפט שידהים את כולם.

ובעיוורונו, לא מבחין כי השתיקה רועשת ורועמת מכולן.

אלה המילים שהעיניים הזרות מבינות,

המילים שחושניות והנכזבות ביותר נאמרות בדממה,

חסרות צליל וחסרות קול מוחשי,

אם כי בכוחן מעבירות זרמים וצמרמורות חסרות שליטה באחר.

עם אנשים מוכרים, מנסה להעביר תחושבה,

העונג, הכאב והרעש, התחושות הכנות,

הניסיון לגרום לאחרים לחוש את התחושה היחידה, שהופיעה לשנייה ופגה.

ובכך היא תחושה נדירה שהמילים רוצות לחלוק,

אך כל צליל ותו יפחיתו מערכה.

הסיפורים, השירים והמחזות, מנסים להעביר את התחושה,

ואילו מולם, מנדינת כינור אחת תזיל יותר דמעות מהמילים והמשחקים.

איך זה שהאור, חסר הצליל, שאינו מביע מילה, מעביר את התחושה האדירה, וחסרת המעצורים,

החום והקור נלחמים בגוף במפגש זה, והמילים מנסות לסלול דרכם בתיאור קיצוני ובניסיון לקבל הזדהות.

אך לעולם לא ירגיש אדם סיפוק מתיאור במילים, לא יוכל להעביר את העוצמתיות,

איבוד השליטה הטוטאלי שבהרגשה כלשהי.

אם אומר "אני אוהבת אותך" תקבל את דבריי, וכאשר אשק לך ואחבק אותך חזק, תאמין לרגשותיי.

כשאומר "אשנא אותך לעד" תופתע מדבריי, וכאשר אפנה לך את עורפי בשתיקה צורמת, ייכאב כל גופך.

וכשאביט ואומר "אתה יכול לסמוך עליי" תחייך למשמע מילותיי, וכאשר אפנה את הסכין שכוונה לגבך במחיר דמי, תעצום עינייך ותבטח בי.

המילים האלה יגררו תגובה, והשתיקה הצלולה תסחוף תחושה,

המילים יגרמו למעשים, והמבט ילחש לאמונה בהם.

המילים יסיימו קשר, והחוסר בהם יפקיר את הלב לבדידות.

ומעצם חוזקן של המילים, חסרונם חזק עוד יותר.