Velvet Tears

נממ נסענו בבוקר לבית מלון לעשות לאמא יום כיף ליומולדת..

אז היא הלכה לעשות מסאג' וזה ולי אמרו שאני קטנה מידי. |:

בכל מקרה, החלטתי שאני נכנסת לבריכה, לבשתי בגד ים יצאתי מהמלתחות ואני קולטת שהכול התמלא ב9 (!!) כיתות של ילדים מכיתה י'-יא'.. בוא נגיד שב9 כיתות יש 160 בנים.. בוא נגיד שחצי מהם מחפשים סטוץ קליל. עכשיו תחשבו על זה שאני הייתי היחידה שם לא הבית ספר שלהם..

בוא נגיד רק שלא היתה לי שניה אחת משעממת שם.. XDD

בכללי היה ממש מגניב, וממש נהנתי עם כל האנשים שם..

'לא! לא קוראים לה יובל! קוראים לה נופר!'

'לא! קוראים לה יובל!'

'נממ, קוראים לי יובל.'

'אהה, את פה.'

XDD

נממ, כמה תמונות מלפני די הרבה זמן.. בוא נגיד שאני, רועי ופרח זה לא שילוב הכי טוב.. XD

זה בתקופת מעבר בין פוני בובה לפוני לצד.. ועוד היה לי סגולי בשיער. :( הוו וזה עם הקשת האימואית של שירה. XD

אני מודעת לעובדה שכל התמונות פה מוזרות פחד ואני לא דומה לעצמי בחצי מהן..

אוהבת,

3>

באלי.

איך דבר שספציפית למצב הוא כלכך רע עשה דברים כלכך טובים?

תאכלס אולי זה באמת היה רק עניין של זמן.

ואולי זה שבר את כל הקרח שגדל וגדל בזמן האחרון.

דברים שחשבתי שנעלמו מתחילים לצוף שוב.

חבל שאני יודעת כמה אני אפגע מזה בסוף.

נממ, כתבתי את זה לפני המון זמן ואני לא הכי זוכרת עם שמתי את זה פה. אבל קראתי את זה עכשיו וממש יש לי חשק לשים:

היא הולכת,

לחדר.

מתקרבת אל ארון,

התרופות.

מוציאה את כל,

הקופסאות.

לוקחת אותם בשקט,

פותחת אותם בשקט,

שופכת את תכולתן,

בשקט.

הולכת למטבח, ממלאת בקבוק גדול,

במים.

חוזרת לחדר,

לשולחן,

רואה את מליוני,

הכדורים.

מחכים רק לה,

להיבלע לתוך פיה.

אך היא,

מהססת,

חוששת,

מפחדת,

מהלא- נודע.

היא יודעת,

שאין דרך חזרה.

ואז, כשהכול כבר מוכן,

היא מתחרטת,

בשקט, מחזיקה כל כדור למקומו,

שופכת את המים בכיור הרחב,

היא התחרטה,

עד הפעם הבאה.