איך דבר שספציפית למצב הוא כלכך רע עשה דברים כלכך טובים?
תאכלס אולי זה באמת היה רק עניין של זמן.
ואולי זה שבר את כל הקרח שגדל וגדל בזמן האחרון.
דברים שחשבתי שנעלמו מתחילים לצוף שוב.
חבל שאני יודעת כמה אני אפגע מזה בסוף.
נממ, כתבתי את זה לפני המון זמן ואני לא הכי זוכרת עם שמתי את זה פה. אבל קראתי את זה עכשיו וממש יש לי חשק לשים:
היא הולכת,
לחדר.
מתקרבת אל ארון,
התרופות.
מוציאה את כל,
הקופסאות.
לוקחת אותם בשקט,
פותחת אותם בשקט,
שופכת את תכולתן,
בשקט.
הולכת למטבח, ממלאת בקבוק גדול,
במים.
חוזרת לחדר,
לשולחן,
רואה את מליוני,
הכדורים.
מחכים רק לה,
להיבלע לתוך פיה.
אך היא,
מהססת,
חוששת,
מפחדת,
מהלא- נודע.
היא יודעת,
שאין דרך חזרה.
ואז, כשהכול כבר מוכן,
היא מתחרטת,
בשקט, מחזיקה כל כדור למקומו,
שופכת את המים בכיור הרחב,
היא התחרטה,
עד הפעם הבאה.
ואוו. רק להיזכר כמה היה לי כיף אז.
בכלל אני מאוהבת בתמונה הזו.
אוהבת.
3>
באלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
