אני יודעת שאת קוראת כאן, אבל ממש לא אכפת לי
זה הבלוג שלי, אז זה בעיה שלך אם את קוראת כאן...
מה שעשית היום היה מזעזע
לבקש ממני לבוא לעל-האש בשביל שיהיה לך טרמפ?
ואת אפילו לא מבינה את הבעיה פה!!
אז גברת, יש בעיה, והבעיה היא את.
את חושבת שהכל מגיע לך, שאת יכולה לקבל הכל, שאנחנו חייבות לך משהו.
זה שיש לי רישיון, אומר שאני יכולה לנסוע לאן שאני רוצה, לא לאן שאת רוצה.
הייתי מאוד רוצה ללכת לעל-האש הזה. אבל את גרמת לי לא לרצות לבוא
בגלל שאת לא רצית שאני אבוא בשביל שאני אהנה בעל-האש, או בגלל שמישהו הזמין אותי.
את רצית שאני אבוא בשביל שיהיה לך איך לנסוע.
כשהבנת שאני לא באה ניסית לשכנע אנשים אחרים
אז יופי, מצאת לעצמך טרמפ. תהני בעל האש.
תמסרי ד"ש לחברים שלך.
ואמרתי לטובה שתתן לך שתי כאפות ממני, אני מקווה שהיא עשתה את זה.
אני חברה שלך, ומותר להגיד לך מה שאני רוצה
לא תמיד הכל ורוד, יש גם דברים לא כל כך שמחים בחברות, ובתור חברה טובה שלך, אני מרגישה חובה להראות לך גם את הצדדים הפחות יפים שלך, שתוכלי להכיר את עצמך ולשנות את ההתנהגות שלך.
כי את פשוט צבועה, מתנשאת, אגואיסטית, ואת חייבת לשים לב לזה, והייתי מציעה לך גם לנסות להשתנות ולהתנהג באכפתיות לסביבה.
אבל יודעת מה? כבר לא אכפת לי, נמאס לי להיות הילדה הטובה שאכפת לה מכולם, שדואגת קודם כל לאחרים, שמוודאת שכולם בסדר, שלכולם יש איך לחזור הבייתה ב1 בלילה, ואם אין אז אני אסיע.
נמאס לי לנחם את כולן כשעצוב, ולחבק כל מי שלבד.
אני גם רוצה שיאהבו אותי, שיחבקו אותי, שלמישהו יהיה אכפת ממני.
ומעכשיו נמאס לי!
אני המניאקית מהיום
בהצלחה בלהכיר אותי מחדש
חבורת אגואיסטים מתנשאים
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
