וואו, לא הייתי פה מאז מאי.. זה היה החודש הרגוע האחרון שהיה לי בזמן האחרון....אז קצת עדכונים- המפעל של אלון נכנס לסטטיסטיקת "המצב הכלכלי", כלומר פשט את הרגל. הסיבה האמיתית היא משחקי כח של בעלי המניות. אנחנו, לעומת זאת, זכינו לחזור הביתה,
לארץ הקודש, לא לפני שעברנו דרך תאילנד, לחודש של כיף... באמת היה כיף, עד שנפלתי למשכב עם חולשות ובחילות נוראיות. למי שלא הבין (לבחורים שבינכם)- איפשהו בפברואר תהיה לשחר אחות קטנה. דבר די משמח, אבל בעייתי- אך אחד לא מוכן לקחת אותי לעבודה. פגומה (פעם שנייה שאני מתוייגת כפגומה! גם כשהתחתנתי הריונית תוייגתי ככזו. אולי הריון הוא באמת פגם...).
בינתיים התמקמנו בקיבוץ שלי, אי שם בצפון. כיף גדול! אחרי שנתיים של לבד יש לנו הורים- לשחר יש סבים, דודים, בני דודים והמון מרחבים. בתאילנד הוא התחיל ללכת, ומאז הוא לא מפסיק לרוץ. הוא נכנס פה לבית התינוקות, ונראה מאושר מתמיד.
נכון לעכשיו יש לנו בית נחמד, חתולה מתוקה העונה לשם מישמיש, ושני ארנבונים שמוטי אזניים ג'ינג'ים (חלום ישן שלי). בקיצור- כיף גדול פה, בארץ הקודש.
רק עניין הפצצה האירנית קצת מטריד, לא?
ועוד סיפור קצר, למי שחושב לחזור כתושב חוזר-
חזרנו עם מכולה, שהכילה את כל הבית שלנו. כדי לקבל את ההטבות במיסוי, היינו צריכים להוציא אישור תושב חוזר. מיד שלחו את אלון להוציא תצהיר שלא נרשמנו בעבר כתושבים חוזרים (שמישהו יגלה להם שלמחשבים יש עוד שימוש מלבד למשחקי סוליטר). כמובן שבתי המשפט היו בפגרה, אז אלון ניסה את מזלו במשרד עורכי הדין הראשון שנקלה בדרכו, שהסכים לחתום לו על הטפסים בחינם!!! אני לא זוכרת את שמו, אחרת הייתי שמחה לעשות לו פרסומת, איש טוב.
רק להזכירכם, כל יום שהמכולה חונה בנמל, אנחנו משלמים כמה מאות שקלים לרשות הנמלים. מישהו צריך לממן את המשכורות השערוריתיות שלהם, לא?
אז קיבלנו את האישור המיוחל, וחזרנו למכס שמחים וטובי לב, לשחרר את כל הציוד שלנו, כולל הכיסא לרכב של שחר. אז לא.
מישהו החליט שצריך בדיקת סמים. אנגליה היא הרי מקור ידוע להברחת סמים, וזה מה שעושים תושבים חוזרים, לא? צריך לממן את שהות המכולה בנמל. כלב הסמים מגיע רק פעם בשבוע (עוד 5 ימים של תשלום חנייה), והבדיקה עצמה עולה לנו 2500 ש"ח. כן. ולא, אין שום דבר לעשות בעניין.
הגיע הכלב, ריחרח ונעצר ליד הארגז עם התבלינים. השוטר בדק ושחרר, אבל אנשי המכס ניצלו את ההזדמנות, ומיד פתחו את כל הארגזים. על כל הציוד הצהרנו, אז לא היתה בעיה, אבל למכונת הלחם של אלון מישהו קרא "טוסטר"- ועל טוסטר לא הצהרנו. כמובן שקנס. ואין עם מי לדבר.
בקיצור- אחרי מריטת שערות אינסופית, ו- 6000 ש"ח לטובת רשות הנמלים- קיבלנו את הבית שלנו, בשעה טובה.
מסקנה- אם אתם רוצים להיות תושב חוזר- זה משתלם רק אם אתם נורא עשירים ויש לכם המון נכסים (פטור ממסים). אם אתם אזרחים קטנים שרוצים לחזור, אל תצפו לכלום.
אבל אין, אין כמו בבית
בבלוג זה
בכל הבלוגים
