מגדלת העיזים

בסופ"ש האחרון נסענו לבקר בדורהם, בצפון. רציתי לספר על הטיול, אבל אני לא ממש זוכרת, כי בסוף פרצו לנו לאוטו. זה לא היה ממש בסוף, אבל שם נגמר הטיול.

ירדנו לים לפיקניק. חנינו ליד בחור עם שתי ילדות בלונדניות חמודות. הגענו לים, פרשנו שמיכה, אבלנו, ואחרי 20 דקות שמענו את האזעקה. אם אלון לא היה מעיר את תשומת ליבי, לא הייתי שמה לב בכלל.כשעלינו חזרה, עוד שאלתי אותו, אם הוא חושב שהאזעקה סתם התחילה (קורה, לא?). הוא אמר לי די בפשטות: לא, פרצו. הוא מנוסה, זו הפעם השביעית שלו בכמה השנים הבודדות שהוא פה. פעם שביעית לאוטו, פעם אחת לבית. בקיצור, עלינו, מצאנו לבנה יושבת להנאתה בתוך האוטו. התקשרנו למשטרה, שהגיעה ממש מהר. מסתבר, שהבחור היה מספיק דביל, כדי לברוח למטה לחוף, תוך כדי שאנשים רואים אותו.. הוא גם הייה עם ילדה קטנה, ששמחה לספר לשוטרים מה אבא עשה.. (היא הועברה לידי הרווחה, ולא בפעם הראשונה)

השוטרים, ביעילות מדהימה, מיד התחילו לרדוף אחריו, כמעט בלי דיבורים. הם גם טרחו ממש להתנצל על כך, שהוא השליח את מערכת הניווט שלנו לים בזמן המרדף. הם היו ממש מבואסים שלא קיבלנו אותה בחזרה...

משם המשכנו למשטרה, והביתה. בלי חלון ובלי טום-טום הנווטת שלנו. תמיד אנחנו לוקחים אותה, והפעם פשוט שכחנו. היה מבאס, אבל היעילות והנמדות של השוטרים הייתה מרשימה. לא יכולנו להפסיק ולחשוב, שבארץ זה לא כך. גם שאלו את אלון אם יש תאריכים בחצי השנה הקרובה שבהם הוא לא יוכל להגיע למשפט- משפט תוך חצי שנה! ועוד מבקשים תאריכים...).

זהו, קורה. הצד החיובי- חזרנו מסופ"ש והבגאז' היה מפוצץ במזוודה, מנשא חדש של שחר שעולה כמו הנווט, DVD נייד, והכל נשאר שם.. ושלושתנו בריאים ושלמים!

חג שמח!

שוב קיבלתי תגובות על הבלוג מחוץ לבלוג.

אז שוב אני סותמת פה.

עצרת למען תושבי שדרות בתל אביב???

זו אחת הבדיחות היותר משעשעות שקראתי בעיתון השבוע.

אני הקדשתי את סוף השבוע האחרון, אותו ביליתי בדרום אנגליה, למען הרעבים בסומליה.

התומכים לא מרגישים מגוחכים? אני משוכנעת שתושבי שדרות מגחכים לעצמם. לא נראה לי שהם מרגישים נתמכים.

אז אולי הכוונות טובות, אבל הביצוע יצא להם מתנשא משהו.

זו דעתי לפחות.

או שפשוט מסוכן מדי לקיים עצרת בשדרות?