מגדלת העיזים

לא הייתי פה מלא זמן.

קרו המון דברים.

השבוע הייתי בחי בר. הלכתי לבקר את העיזים שלי. קיארה מתה, חודש אחרי שהמליטה שלישיה. התבאסתי, אבל לא כמו שחשבתי.. כנראה שהזמן עשה את שלו, והעובדה שיש לי תינוק משלי גורמת ל"תינוקות" האחרים שלי ריחוק מה. כשהגעתי, הם בדיוק ניסו לתפוס את הקטנטנים ולתת להם לשתות מבקבוק. מנסיון שלי- בגיל חודש- הם לא יצליחו. אבל נקווה לטוב.

***

המפעל של אלון פשט את הרגל.

זהו.

 נגמר. כרגע נראה שתם פרק החיים שלנו באנגליה. הרגשות מעורבים.

אנחנו שמחים לחזור, אבל הסוף קצת צורם.

כרגע אנחנו במצב של אי וודאות. כונס הנכסים צריך להחליט אם אלון חיוני לו לחודשים הקרובים, או שאנחנו יכולים ללכת.

שחר ואני בארץ בינתיים. אלון שם, לבד, מתמודד. הוא אמור להצטרף אלינו לשבועות, ואז נטוס שלושתנו חזרה, לארוז את הבית לתוך מכולה, ולמשיך. אולי לתאילנד, אולי לספרד. נראה.

רצינו טיול קרוונים בניו זילנד, אבל זו לא העונה.

בכל מקרה, אני מתארגנת כאן על בית ביולי, ולשחר יש כבר מקום בבית התינוקות לספטמבר.

מחשבות משמחות ואופטימיות, מהולות במעיין מיץ אפרפר. נקווה שהוא יתנקז בקרוב.

עוד מעט שבועות. החג האהוב עלי. יש טקס יפה בקיבוץ, ואלון מתאחד איתנו שוב.

נקווה שמשם דברים יתחילו רק להשתפר.

חג שמייח לכולם!