זה התחיל ב11.11.07 , אתמול.
5 בבוקר התעוררתי, כאבים רצחניים הרגשתי בצד ימין התחתון של הבטן.
התחלתי לבכות מרוב כאב - הכאב בא והלך, בא והלך.
כ'כ פחדתי שזה אפנדיציט, לא הייתי רוצה את זה בחיים.
הזמנו רופא לבוא הביתה שאם צריך יתן הפניה לבית חולים, וכך זה היה.
נסענו לבית החולים "שניידר" ומהר טיפלו בי.
עשיתי בדיקות דם, אולטראסאונד ועוד מלא דברים.
לאחר כמה זמן, עשו לי אינפוזיה.
אינפוזיה זה כששמים לך מחט ביד שמחובר לחוט ענקי עם שקית מים עם וחומרים שנותנים לך כמו:
ויטמינים, מינרלים וכל מה שאתה צריך כדי לעבור צום.
לאחר 10 דק' בערך שהיה לי את האינפוזיה, הרגשתי סחרחורות איומות.
הרגשתי שאני עומדת להתעלף על הרצפה עוד שניה.
אמא שלי מהר רצה לאחות שתביא אלונקה להשכיב אותי.
במקום אחות אחת, כמעט כל הצוות בא, כןכן מאוד דאגו לי(:
הם הסיעו אותי לחדר אחד והשאירו אותי שם, ישנתי בערך שעה.
אחרי זה, נהייתי מאוד רעבה.
שאלתי את הרופא אם אני יכולה לאכול, הוא אמר לי שלא.
כעבור כמה שעות - כמעט בכיתי מרוב רעב..
לא אכלתי כלום מאז 5 בבוקר וזה היה כבר 6 בערב.
לאחר כמה זמן, הלכנו למחלקה הכירורגית ששם יש מקומות לשינה.
שמו אותי בחדר, התארגנתי, ראיתי קצת טלויזיה והשתעממתי מאוד.
אמרתי לשכנים שלי היי ודיברנו קצת.
השכנה מצד שמאל של החדר היא ילדה בכיתה א' ממש חמודה.
בכתה כל 2 שניות אבל חפיף D:
מצד ימין של החדר היו 2 בנים דתיים. מזה דתיים? דוסים! התפללו כל הזמן = \
בסופו של דבר הצלחתי לסבול אותם(:
אחרי כמה זמן אבא שלי בא לבקר אותי והוא הביא לי את הלפטופ שלי מהבית כדי שלא יהיה לי משעמם,
איזה חמוד ^^
התכתבתי עם חברים שלי באייסי ומסן, ממש שמחתי.
בסביבות 12 בלילה, התחלתי לבכות. מרעב.
הרופא אמר לי שאסור לי לאכול ולשתות כדי לא להרוס את הצום, אחרת כל מה שעשיתי היא לשווא.
הרגשתי כ'כ רע.
אמא שלי אמרה לי לנסות לישון כדי שמחר בבוקר אני יהיה ערה יותר.
לא הצלחתי להירדם עד 1..2.. מרוב כאבים.
בשעה 8 בבוקר, אני מוצאת את עצמי קמה עם רעשים חזקים.
תינוקות בוכים, קוראים לאנשים ברמקולים, מכונות, צפצופים, כל דבר אפשרי.
הייתי נורא עייפה וממש כאבה לי הבטן.
לאחר שעתיים שחיכינו לרופא לבוא למחלקה כי הוא היה עסוק, הוא בא לחדר, בדק אותי ואמר לי את הדבר שהכי רציתי לשמוע.
"את יכולה לאכול, אבל לא להגזים כי הקיבה שלך רגישה"
אני פשוט רציתי לקפוץ ולצרוח כמו שבחיים שלי לא רציתי.
טוב נו, אולי הגזמתי. אבל אתם מבינים לא? ; )
האחות הביאה לי בצלחת מעדן שוקולד וקופסת גבינה לבנה ובנוסף אמא שלי גם הלכה לקנות לי לחם.
הייתי הכי מאושרת בעולם.
אחרי בערך חצי שעה אחרי זה, באו חיילים לחדר ושרו וניגנו על גיטרה לשמח את החולים.
זה באמת עודד אותי קצת ( :
עברו מאז 5 שעות.
אני מרגישה הרבה יותר טוב.
אני עדיין בבית חולים, אבל הרופא אמר לי שרוב הסיכויים שאני ישתחרר או היום בערב או מחר בבוקר.
מקווה שאני ישתחרר עוד היום בערב.
אוהבת המון,
נטי. 3>
אהה כן, וסליחה על החפירה (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
