סוסון כידוע היה בצבא. שירת שירות מלא ואף השתחרר עם תעודת שחרור טובה.
לא תמיד הוא הסתדר שם. לפעמים הוא היה חוזר הביתה בוכה מעצבים.
אבל יום אחד קרה נס. המפקד התחלף ובמקומו בא איש עם חזון. הוא שיפץ את השקם את המועדון, הוא הקציב זמן לתלונות חיילים, היה מקשיב לכל חייל ועוזר לו במידת האפשר. סוסון התחיל לפרוח. הוא כבר היה חוזר הביתה עם חיוך.
אבל יום אחד הוא חזר הביתה. "המפקד שלי מת"
מה קרה לו?
כך סתם פתאום הוא מת. מדום לב. הוא היה רק בן 38. הוא היה כלכך טוב. למה האנשים הטובים צריכים למות? היה צריך להיות לנו טיול, הוא תכנן לנו כל מיני מבצעים. במקום זה אני הולך ללוייה שלו.
סוסון היה בלוויה, סיפר שהיו לו 2 בנות ואחת מהן בכתה ללא הפסק.
בערב היה יומולדת לא' בנה הבכור של אחותי
סוסון לא בא. לא היה לו מצברוח. גם א' נראה די עגמומי.
"למה סוסון לא בא?"
"המפקד שלו מת "
"זו לא סיבה לא לבוא" כך אבא
לא התייחסתי לדבריו. החגיגה המשיכה
רק ה-X של אחותי עצר לרגע 'מה קרה לו? בן כמה הוא היה?'
'הוא מת מדום לב בגיל 38 '
'אוי ואבוי, זה נורא'
.....