הכל חדש ונוצץ

לרגע חשבתי אם אתה היית מוכן ללוות אותי. התשובה היא absolutely not. אותה היית מלווה. אותי לא. ועל כן הכעס. כן יש התקפות כעס יש התקפות געגועים. הכל בפנים. הכל מורה על המורכבות הרבה במערכת יחסינו. היא הרוסיה ועוד כמה נשים ומנגד הרגעים הנפלאים שלנו. הכל בפנים. הכל נאסף ונאגר לחתיכה אחת. זכור לי שכעסתי על אבא שלי אחרי מותו. גם שהוא מת לא הנחתי לכעס. אחרי יותר מ10 שנים ברור לי הכעס הזה והוא חולש על הכל. הוא בגד בי. כן אבא בגד בי. הוא הלך עם אחותי ואמי בזמנים הקשים ביותר שלי. על כך אין סליחה ומחילה. עד היום. ואני לא מתכוננת לסלוח. הוא בגד בי. השאיר אותי לבד. יותר גרוע. חבר לצמד הזה אחותי ואמי ושלושתם תקעו בי את ציפורניהם. כועסת עליו יותר מאשר על אמא. היא תמיד שנאה אותי ואחותי רצתה ירושה. את הכל וגם קיבלה. אבא בגד בי. לא אשכח ולא אסלח אף על פי שלפעמים אני חושבת אולי בכל זאת. אבל זה עובר לי. 

גם איתך אני צריכה להתאזן. אני יודעת שלא היית בא. אולי בהתחלה כן אבל עכשיו... אני בכלל לא סיפרתי לך. הייתי מספרת אך לא היתה לי הזדמנות. כמו שאתה לא סיפרת לי כלום על מצבך והשאלה שנשאלה פעמים רבות האם זה קשור במה שקרה למקהלה. עוד יתברר. בינתים אסבול מהתקפי זעם והתקפי געגועים. איך אמרתי. הכל בפנים