הכל חדש ונוצץ

ת'אמת כשראיתי את הנושא החם חשבתי לעצמי למה החליטו לבאס לנו את הסופש

אבל אחרי כמה זמן השתעיתי. יש אכזבות גדולות ומבאסות מעצמינו, מילדינו, מיקירינו

ויש אכזבות קטנות ומשעשעות כמו אלה שאני הולכת להציג כאן:

1. צ'יפנדיילס

לקראת חזרתה לארץ מאמריקה הזמינה אותנו חברתי ששכחתי כבר איזה כינוי נתתי לה כאן לראות הופעה של ציפנדיילס. וכך נפגשנו לנו 4 בנות חרמניות ומשועשעות בפתח המועדון כאשר נשים רבות צובאות על הפתח. הן בטח לא לסביות אמרה חברתי, בטח אין כאן אפילו לסבית אחת. לא יודעת למה דווקא זה הדאיג אותה במקום הזה. אני הסתכלתי על שלל הנשים האלה, על הפסיפס האנושי הזה ולפתע תפסה את עיני בבה יאגה אחת. יא אללה תסתכלו היא נראית כמו המכשפה משלגיה, סנטר בולט, אף ארוך, צלקת ליד האף, בטח בת 80... הזכירה לי את המשפט הגם שאול בנביאים. הדלתות נפתחו וכל הקהל המורעב הזה נכנס פנימה ותפס מקומות. אוקיי ההופעה החלה, 4 גברים מסוקסים פרצו לזירה עשו כל מיני תנועות והסתובבו בקהל, חטפו צביטות פה ושם. אבל למה לעזאזל הם לא מתפשטים? לאט לאט הם הורידו מעיל, הורידו ג'קט, וחולצה, ועוד חולצה, לקול צעקתן של הצופות צמאות הדם, וגופיה ו... זהו. הם נשארו בג'ינס ומגפים טקסניות כאשר רק פלג גופם העליון חשוף. זה הכל? בבריכה הם כבר יותר חשופים... שלא נדבר על הים, שזופים, משחקים מטקות ועוד ענפי ספורט

2. המקהלה שלי

לפני שנה החלטנו שאנחנו מקליטים דיסק שייצג אותנו בכנס מקהלות באבו גוש. כאשר עברתי למקהלה הזאת הייתי מזה מאושרת, משוכנעת שכולם מוזיקאים משכמם ומעלה, אך אט אט הסתבר שיש רק 2 חברות שיודעות לנגן ממש, הטרמפיסטית שלי שהיא מורה לפסנתר בקושי יודעת לנגן ורק עם תווים, אי אפשר לשיר ולנגן בסולם אחר. רוב החברים שרים רק לפי תווים ואפילו לא מסוגלים ללמוד שיר בעל פה לפי שמיעה.  בכלל עוסקים רק בהעתקות, לא ביצירה, שרים קטעים מוזיקאלים ידועים שהושרו כבר 1000 פעם. לרוב א- קפלה. מי שלא יודע מה זה א-קפלה הרי זה שירה ללא ליווי אינסטרומנטלי. אני לא משתגעת על זה.

איך יצא הדיסק? לא יצא דיסק. שלחו לנו את ההקלטות במייל והן היו על הפנים. אפילו ההקלטות בחבורה הקודמת היו יותר מוצלחות. משם ישלי 3 דיסקים.

3. הבצפר של בני

כן, זה כבר לא משעשע בכלל אבל עדיין נחשב אכזבה קטנה כי אחרי הכל זה לא קריטי. זה רק לא מה שציפיתי מבצפר יוקרתי ידוע לשמצה בכל הארץ בו למדו כמה טובים ומפורסמים, בית הספר העברי הראשון שסיסמתו והצנע לכת. 6 שנים ציפיתי משהו שיצדיק את ההשקעה הכספית הגדולה ואת השם אבל נאדא. גם עכשיו לקראת הסוף אני מאוכזבת. מסיבת הסיום המתוכננת תהיה בשטח בית הספר על טריבונות. כל השנים היא נערכה באולם סגור וממוזג. השנה החליטו לשנות ועוד מספרים לנו שזה יותר יקר. יתכן, כי להביא טריבונות ומערכות הגברה מטורפות אולי זה יותר יקר מלשכור אולם ואולי לא.

במשך כל השנים אני מרגישה שאני משקיעה יותר ומקבלת פחות. פחות מאשר בבתי ספר עירוניים בהם התשלום הוא 10% ממה שאני משלמת. מצעד החיים, מסיבות, מגמות לימוד, קשר עם הורים על מצבו של התלמיד, מורים ואנשי מקצוע. סתם נוצות טווס ותו לא. אפילו זה לא.