אין יותר מדי מה להגיד, הכל רגיל, בסדר אפשר לומר.

חוץ מהחוסר הערכה המטורפת של אנשים..

שיהיה ברור- אני לא פה בשביל לקבל תמורה כלשהי, אבל הדבר היחידי שאני מבקשת, זו איזשהי הכרה, לא התעלמות טוטאלית.

קשה להגדיר מי ומה, אבל צאו מהכבדות שלכם, לא כ"כ רע לכם כמו שאתם מתארים.

קחו דברים בפרופורציות. אני לא מזלזלת בתחושות שלכם, להפך, אבל שיאללה, לנבור כל הזמן במה שאין, או סתם בדברים רעים, ולדבר בציניות בלתי פוסקת, להעליב ולפגוע, לזלזל, למה זה תורם? למה?

אם תבואו בגישה מסויימת, כך דברים ייראו.

פשוט צאו כבר מהגישה המסריחה הזו, אתם הורסים בעיקר לעצמכם, אבל גם למי שסובב אתכם.

מותר להיות קצת פחות בהיי, אפילו להיות עצובים, אבל כל הזמן? לא יודעת, אני לא אוהבת את הגישה הזו.

שבוע טוב וכאלה,
יובל.

נוי!

מדהימה אחת, המון מזל טוב. תמשיכי להיות כמו שאת, לטוב ולרע. [לא שיש כזה, כן?]

אני מקווה שאת יודעת, שאני אוהבת אותך הכי בעולם, ושכמו שכבר סיכמנו אלף פעם,

אני מאושרת שהכרתי אותך, באמת.

כל שיחה איתך עושה לי טוב, בין אם זו שיחה סטלנית על דורה, או שיחה קצת כבדה יותר..

כמה זמן אנחנו מכירות כבר? חצי שנה פחות או יותר, לא? את יודעת משהו, אני מרגישה שנחנו מכירות כבר 7 שנים לפחות.

אני חייבת לך המון תודה, המון.

את אחת הבנות היותר מדהימות שיצא לי להכיר, ולא, זה לא נאמר בגדר קלישאה, אני מתכוונת לזה בשיא הרצינות.

אין מילים בכלל לתאר את הקשר שלנו. בתקופה כ"כ קצרה, עברנו כ"כ הרבה.

אין יותר מדיי מה להוסיף, חוץ מ-

אני לא יודעת מה עובר עליי.

החצי שנה האחרונה, שינתה אותי מהקצה אל הקצה.

השבט הפך להיות סוג של בית שני, ויחד איתו הכרתי אנשים שנהפכו לחברים מדהימים.

איו ספק שטוב לי שם, הכי טוב. שם אני פורקת הכל, שם אני מרשה לעצמי, כי טוב לי שם.

האנשים שהכרתי, אין, פשוט אין עליהם. לחשוב שאני מכירה אותם סה"כ חצי שנה, אבל מרגישה כאילו אנחנו מכירים כל החיים..

הי, אתם עושים לי טוב, אתם יודעים את זה?

בבצפר כבר לא כיף כמו פעם.

ההרגשה הדיכאונית שסוררת בכל פינה, מדכאת אותך, גורמת לך להסיר את החיוך מהפנים ולהרגיש אשם כל הזמן. כבר מזמן הבנתי מי באמת ראוי ליחס, לעזרה, לחיוך, לחיבוק, ומי סתם משקר לי, פוגע בי, מלכלך עליי,

אבל משחק אותה "חבר שלי". אז בסדר, את הלקחים שלי אני אפיק לבד, תודה.

טוב שיש לי את הקבוצה שלי, שנותנת לי גב. לא צריכה טובות, לא צריכה שתשחקו אותה, טוב לי בלעדיכם.

טוב לי בלי הרוע שלכם. כן, רוע.

אני מניחה שאפשר לסכם את התקופה האחרונה בארבע מילים-

לא יודעת מה איתי.

טוב לי, לא טוב לי, מצבי רוח, לחץ - לחץ - לחץ, פעולות, חברים, ריבים, סצנות, מה לא?

מקווה שדברים יתחילו להתבהר, ובאמת שיהיה טוב, טוב יותר.

שבת שלום,

יובל.