אז כן, אני מודעת לזה שהזנחתי פה קצת, אבל כנראה שפוסט הקודם פשוט היה ונשאר אקטואלי, ככה שלא היה מה לחדש.

בכל מקרה, התחילה אחת התקופות שאני יותר אוהבת בשנה.

החורף.

תמיד הייתה לי התלבטות, אם העונה האהובה עליי היא הקיץ או החורף, או שאולי בכלל הסתיו או האביב.

תמיד כששאלו אותי את השאלה הזו, הייתי עונה שהסתיו.

ולמה? כי בסתיו יש לי יומולדת, בסתיו הכל יפה יותר, בסתיו המזג אוויר נעים, וסתם, כי תמיד אהבתי את השם.

בשנים האחרונות, התווספו עוד סיבות. אחת מהן, היא שכשמדברים על הסתיו, אז מדברים על עונה בין עונות, בין הקיץ לחורף, ואת שתי העונות האלה, אני מאוד אוהבת.

לכל אחת מהן, יש את הייתרונות והחסרונות שלה, את המאפיינים שלה, את היופי שלה, כמו לכל דבר בעצם.

אבל בחורף תמיד היה משהו אחר, שונה משאר העונות. אמנם אף פעם לא יצא לי להיות בחורף אמיתי, עם שלג והכל, אבל החורף של ישראל זה החורף שאני מכירה, ובשבילי זה חורף מדהים.

אני אוהבת לראות אנשים עם מטריות, או סתם לשבת בחדר, עם תה או שוקו חם, בד"כ עם אפצ'י וכאב גרון כמו עכשיו, לראות דרך החלון את הגשם ואת הברקים ולשמוע את הרעמים שתמיד היו מפחידים אותי, ולחייך לעצמי חיוך דבילי שכזה.

את האמת? לא יורד עכשיו גשם, ואולי לא ממש קר בחוץ.

ואין עננים, או שלוליות על המדרכה.

אין תסמינים של חורף.

אז כנראה שסתם רציתי לכתוב את זה פה, אולי בהשפעת התחושה הכללית הרעה שלי.

אני חושבת, שהדבר שיעשה לי הכי טוב עכשיו, זה חיבוק דובי כזה, חיבוק אמיתי, מכל הלב.

שיהיה חנוכה מעולה לכולם, חג שמח.

עד להודעה חדשה- יובל.