("וּמִלָּה אַחֲרָא זָכֵינָן לְמִשְׁמַע מִנֵּיהּ, רוּחָא דְּאַזְלָא בְּעִרְטוּרָא בְּהַהוּא עָלְמָא בְּלָא בְּנִין, אִנְתְּתֵיהּ יִתְעֲבִיד לֵיהּ מָאנָא לְאִתְבְּנָאָה אִיהוּ. מַאי טַעֲמָא. אִנְתְּתֵיהּ אִיהִי שְׁרָגָא, דְּאִתְדְּלִיקַת מִנֵּיהּ, וְתַרְוַויְיהוּ שְׁרָגָא חֲדָא הֲווֹ, נְהוֹרָא דָּא נָפַק מִנְּהוֹרָא דָּא, אִתְדָעַךְ דָּא, אִתְדְלִיק מִגּוֹ נְהוֹרֵיהּ מַמָּשׁ, בְּגִין דַּחֲדָא נְהוֹרָא הֲווֹ." - זהר, במדבר, קס"ז ע"א)
והשעה כבדה עליי בהתלבטותה
אור זרוע ונפלא יבעיר הזריחה
עד יאמרו הנה הברקאי הפך צהריים
והשדים במרוצתם יבחנו שעונם
שברירים דבוקים בשלוות-נשייה