להתערסל במוות זה
כמו דימום המתפרש על התהום
גלימת עלטה חלודה
דמומה ושחוקה, סתורה.
בצלילתך אתה טובע
והיום בסערת ראשית
תׂהו.
בקרקעית שלא נגע בה
אין זכר לזמן עטור ימים ולילות
רק פעימת הלב הדועכת
מקוננת על הרגע
עד שגם זה נובל אלי השקט הזה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
