אני צריכה מקום לפרוק...
משהו עובר עלייי....!
אני מרגישה בן אדם שונה...
זה לא טוב...
למה כשאני איתך אני מתנהגת שונה וכשאני עם חברים אני מתנהגת שונה?
אולי זה בגלל שאתה משדר אליי משהו שונה ממה שאני רגילה אליו...
אתמול.....היינו ביחד חודשיים....
במקום להיות נחמדים ולחייך ולהגיד כזה אתה יודע...כפי שנהוג בין חברים....."אני אוהב\ת אותך"
אני מוצאת את עצמי באה ופורקת כל מה שאני מרגישה...
פשוט הכל
הכל יצא...גם הדמעות...
אני יודעת שזה לא היה הזמן המתאים...אבל אמרתי לך...ואמרת לי" זה בסדר דברי..."
אז דיברתי...ואמרתי הכל...והצטערת..ואמרת שאני צודקת...
אבל עדיין...אני לא מרגישה שזה טוב....עדיין חסר לי משהו
אני לא יודעת כבר מה אני רוצה מעצמי...אני מרגישה מציקה,חופרת....
שכבר כלום לא טוב בשבילה...אני שניה אומרת משהו שמציק לי
ושניה אח"כ מתה מפחדת שלא תכעס ושאני אהרוס משהו אני לא יודעעעת כבר כלום!!
אבל אני לא יודעת... כל מה שאתה אומר לי....עדייין לא עוזר אני עדיין מרגישה חוסר במשהו...
חוסר חיבה אולי?
אדישות?
אני חייבת שזה ישתנה...דיברנו על פרידה כוסאמק...
זה לא טוב..אני לא רוצה...
זה לא יקרה...אתה לא רוצה שזה יקרה...
אני מפחדת.
אני לא רוצה להיפרד.
אני אוהבת אותך!
איפה האופטימיות?
תעזרו לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
