...וגם אם לא מושלם...

מנסה להירדם... ללא הצלחה.

כל דבר שאני מנסה לעשות לא מצליח להוציא אותי מתחושת הבדידות הזו.

אני שוכב במיטה ובוכה אל הכר, מכיוון שאין אף אחד שיכול לחבק אותי ורק להגיד "יהיה בסדר".

בדידות זהו הפחד הכי גדול שלי וזה תוקף אותי כל פעם מחדש בסיטואציות שונות.

אומרים שאתה יכול להיות על אי בודד ולהרגיש הכי טוב בעולם. מאידך, אתה יכול גם להיות עם 20 אלף חברים ולהרגיש בודד.

פיזית, אם אתה עם אנשים, זה לא תמיד עוזר להפיג את הבדידות. אך זוהי נקודת התחלה וזה תלוי בך מה אתה עושה עם זה...

לפני הצבא התמלאתי בסערת רגשות כל יום על כך שאני הולך עכשיו לעשות משהו נורא מפחיד ואני לא יודע למה לצפות.

בין כל הרגשות שהיו בי, הייתה גם הבדידות... איתה באו הבכי, הפחדים, החרדות והדיכאון...

רגשות שחשבתי שלא ארגיש שוב (עם הביטחון העצמי שלי ההולך וגדל).

ואז... היו השמירות. האבט"שים. המטבחים. הלילות לבד.

ההרגשה שאף אחד לא לצידי ומחזק אותי או מנסה אומנם חישלה אותי אבל הטראומה הייתה כמו שריטה בלב.

לא יכולתי לדבר עם אף אחד. חצי מהאנשים (=חברים+משפחה) לא הבינו מה הרגשתי ולכן הביעו תחושת זלזול, רבע מהם הבינו אך לא ידעו מה לעשות במקרה כזה ולכן או התרחקו או שפשוט היו נטרליים ולא עשו דבר. הרבע שנותר יכל לעזור ורצה אך התנאים (מרחק פיזי/אי היכולת להיות שם בשבילי מכיוון התחייבות קודמת) לא איפשרו להם לעזור לי....

לפני כ-4 חודשים הייתי המאושר שבאדם.

כמעט סיימתי צבא. 3 שנים. 3 שנים שלא חשבתי שבכלל אעשה כי פחדתי (שוב מוטיב הבדידות הארור).

עברתי את כל המכשולים שבדרך ועשיתי הכל כמה שיותר טוב ובחיוך.

כשהגיע החפש"ש האושר היה עצום. סוף סוף להתחיל את חיי כמו שאני רוצה ובשביל עצמי.

החיים הטובים.

מסתבר שהם לא הכי קלים... ואפילו לא הכי טובים.

כשאתה במסגרת אז הכי קל להתלונן על המסגרת ולהגיד כמה נמאס וכמה אתה שונא אותה.

כי בסופו של דבר אתה עושה מה שאומרים לך לעשות ואין דרך אחרת לעשות את הדברים.

כאן, ב"חיים הטובים" אתה בוחר לעצמך את הדרך אך כמובן שאתה צריך לספק לעצמך את האמצעים לכך.

מה שאומר - שאתה בוחר לעצמך חיים ויוצר אותם ממה שאתה יכול.

אתה לא תלך ותרוץ אחרי החלומות שלך כי זה יכול להשאיר אותך בלי כסף. זה גם יכול להיות לא ריאלי.

אתה לא תברור עבודות ותחפש משהו קל ופשוט אלא משהו שהוא התפשרות כלשהי לבינתיים עד שתעשה מספיק כסף מכיוון שאתה יכול למצוא את עצמך מחוסר עבודה לגמרי.

אתה לא תלמד משהו שאתה הכי אוהב כי שוב זה יכול להיות לא ריאלי ורק חלום.

אז אתה הולך ללמוד משהו שהוא מקום שני ולא הדבר שתמיד רצית.

אתה הולך לעבוד במקום שבו אתה מכיר הרבה חברים חדשים וטובים אבל מפאת ריבוי משמרות אתה לא מספיק לראות את החברים הישנים וההכי טובים...

אתה הולך לעבוד במקום שבו אתה מרוויח יותר מאח שלך ואפילו מאביך כדי שתמיד תוכל לבלות ולהנות אבל מפאת ריבוי משמרות אתה לא מספיק לבלות.

אתה הולך לעבוד במקום שבו אתה מרוויח ממש טוב כדי שתוכל לקנות לחברים שלך מתנות קטנות שיעשו להם שמח על הלב, אבל הם מעדיפים שתהיה איתם יותר מאשר מתנות יקרות.

כאן, בחיים האמיתיים אתה לא תמיד יכול לבחור מה שבא לך ולעשות מה שבא לך.

אתה צריך להציב לעצמך גבולות. להתפשר בהרבה מקומות. כי אם לא יש אפשרות שתמצא את עצמך בלי כלום.

אתה מנסה לשרוד, לחיות עבור עצמך ולהיות עצמאי אבל אז מוצא את עצמך בודד לגמרי...

הבדידות יכולה לגרום לך להפסיק לשרוד ולהתמוטט...

לא בטוח שאוכל להתמודד עם זה עוד הרבה זמן...