אני יודעת שזו לא אני.

לא במחשבות,

לא בתמונות,

לא במילים.

לא ברגשות.

לא בחלומות.

לא בשירים.

אבל למה?

זה יכול להיות אחרת,

אם רק היית רוצה.

אם רק היית יודע.

אם רק היית מבין.

אם רק היה לך אכפת...

.cut it all for me this time

.Use a smile as a noun and I think like a verb

רוצה לשבור הכל.

להרוס,

לצעוק,

לברוח,

לצרוח,

שהכל יתמוטט לי

בין הידיים.

אולי זה כבר קרה..

אולי זה רק מוכחש.

אולי אני אאלץ להכיר בזה

מתישהו.

אולי תשכח,

אולי תסלח.

תאהב,

תתעניין.

משהו...

לעבור על פוסטים ישנים

זה הכי כיף בעולם.
לראות איך דיברנו

פעם...

איך הכל היה טוב

פעם...

לאן הם הלכו?

איפה הם עכשיו?

הפוסטים השמחים,

המאוהבים

בשנה הזאת שכמעט חולפת..

כן.עוד חודש,

שנה לבלוג הזה.

לפעמים נמאס לי כבר..

כי אני לא באמת יכולה

לכתוב פה הכל...

יוצא ש..

היומן האינטרנטי הופך

למיצג אינטרנטי..

לא אכפת, כן אכפת.

למי אכפת?!

אני צריכה דברים חדשים בחיים.

אנשים חדשים.

ומה שאני הכי צריכה..

אני לא מסוגלת לכתוב.

ואני רוצה להתרחק מפה.

להיות שם..

לא לדבר.

להרגיש..

לאהוב בלי מילים.

"לאהוב בלי לגעת"

וזה לא בסדר..

פשוט לא.

הלקח נלמד,

נלקח..

שלא יחזור לעולם,

אמן.

והגעתי שוב למצב שבו

אני לא יודעת מה אני רוצה.

שונאת ואוהבת,

מתגעגעת..

אבל לא רוצה

לראות אותך שוב.

זה בטח לא יזיז לך.

בטח כבר שכחת אותי.

"מה נהיה ממני,נשכחת מליבך אך מבטך לנצח ישאר איתי."

.perfectnessless