7/2006
 שנים אמרתי לעצמי שרציתי את זה כמוהם
כשהיה בכיתה י"א, הוטרד אמיר על ידי תלמיד מהשכבה שלו; בקולנוע, הבין איך זה מרגיש להיות "חפץ"; בגן העצמאות הותקף על ידי מישהו ש"רצה"; בתקופה מבולבלת, פחד לאבד את חבריו החדשים ולא אמר "לא".
היום הייתה הפעם השלישית או הרביעית, אני חושב, שנכנסתי לבלוג המבורך הזה כדי לקרוא. עד היום הרגשתי צופה מהצד, מישהו ששומע על התופעה ורק מתחיל להבין את מימדיה. אבל היום, אני לא יודע למה, כשקראתי כל מיני סיפורים, פתאום נזכרתי בדברים שהיו גם לי. כל מיני דברים שקצת שכחתי, ואולי קצת הדחקתי, ובזמנו לפחות הרגשתי איתם מאד לא נוח וידעתי שמשהו לא היה בסדר בדרך שבה דברו אלי, במה שעשו לי, אבל אמרתי לעצמי שאני מגזים, שלי יש חלק בזה, ודברים כאלו. זה מאד מוזר לי לחשוב על עצמי כעל מי שהוטרד או נוצל מינית. אולי אני באמת מגזים, אולי אני סתם מתקרבן. אני לא יודע, ולכן אני לא רוצה לשים תוויות. אני רק אספר לכם על כל מיני דברים שקרו לי ושגרמו לי להרגיש רע, מושפל ומפוחד, ואתם תקראו לזה איך שאתם רוצים.
בכיתה י"א למד איתי בכיתה ילד שהיינו ביחסים לא רעים, אם כי לא היינו קרובים יותר מדי. היה לו חוש הומור די מוזר, ואני מניח שזה מה שחשבתי בפעם הראשונה שהוא ניגש אלי באחת ההפסקות, שאל אותי "תגיד, ראית פעם [ואני מצטער על הגסות...] זין?" ופשוט שלף אותו משם. אני לא זוכר כל כך מה הרגשתי, אני כן זוכר שאמרתי לו להסתלק ממני ולא לעשות את זה שוב. במשך השנה, הוא היה עושה את זה שוב. לא הייתי היחיד, ואני יודע על ילדות וילדים נוספים שהוא עשה להם את זה. אני לא יודע איך זה היה אצלם, אבל איתי הוא ממש אהב את זה. היה לו מבט בעיניים, מבט שהיה חצי שובב וחצי מרושע, או לפחות ככה הוא נראה לי, שכשהוא היה לובש אותו ומסתכל עלי הייתי יודע שהוא עומד לחשוף את עצמו בפניי.
זה אולי נשמע קצת מגוחך היום, אבל בזמנו זה היה מאד מעיק ולא נעים. אני זוכר שהייתי רואה אותו עם החיוך והמבט האלו שלו מתחיל להתקרב אלי במסדרון, ואיך הייתי מתחיל לגמגם לו להתרחק ממני ושיפסיק. אני זוכר אותי יושב ליד הקיר באחת ההפסקות בין השולחנות, ואותו מתקרב אלי, ואין לי לאן לברוח, ואני מרגיש מחנק, ועוצם את העיניים, ושומע אותו צוחק... אני לא יודע למה הוא עשה את זה, הוא לא היה אדם רע, ואולי בעצם זה לא משנה, והם כמעט אף פעם לא אנשים רעים, אלא אנשים שלא מבינים איך מרגיש הצד השני. אני רק יודע שלי, וגם לאחרים שדברתי איתם שחוו את אותו הדבר, זה לא היה כיף.
באותה שנה, אני חושב שבפעם הראשונה הרגשתי מה זה באמת להיות מוחפץ. וזה דווקא קרה בגלל בחורה. הלכתי עם חברות להקרנה של "מופע הקולנוע של רוקי", ובהפסקה הלכתי לקנות שתייה במזנון. המוכרת הייתה גבוהה ורחבה ממני, וגם מבוגרת ממני, ואולי זה מה שהעצים את התחושה. היא עמדה ודברה עם חברה, ופניתי אליה ואמרתי "סליחה" כדי למשוך את תשומת לבה. היא השתתקה והסתכלה עלי, ולמרות שאני לא זוכר את תווי הפנים שלה אני זוכר שהיה לה מין מבט רעב ומפשיט כשהיא הסתכלה לי על כל הגוף (שהיה מכוסה לגמרי, אגב) וציטטה, כנראה בהומור, את אחד השירים מהסרט: "I could make you a man…". בדיעבד, אני מניח שהיא הניחה שאני ב"אווירה" של המקום, שהייתה מאד מינית לאנשים מסוימים שם, והיא בטח לא הייתה עושה לי את זה במקום אחר. אבל מהכיוון שלי, זה לא היה ככה בכלל. הלכתי עם חברים לבילוי, נגשתי לקנות שתייה, והנה המוכרת מפשיטה אותי במבט שלה ומעירה לי הערה כזו. זה היה מאד מפחיד, אולי דווקא בגלל שהיא בחורה. אני בטוח שחלק מכם לא יבינו למה הרגשתי ככה, אבל אני חושב שאם תדמיינו גבר שאומר דבר כזה לבחורה שבאה לקנות ממנו משהו, תבינו.
בסביבות גיל ה-20 שלי, הייתי הולך מדי פעם למקומות מפגש של הומואים. את ההשלמה העצמית עם הנטייה המינית שלי ואת ההכרות שלי עם העולם ההומו-לסבי התחלתי באינטרנט בגיל 15, ועל כך אכתוב מיד, אבל מדי פעם רציתי להכיר מישהו שלא דרך המקלדת. לא יודע אם לסקס בלבד או למערכת יחסים, אבל רציתי לראות מישהו, ושהוא יראה אותי, ונחייך אחד לשני, ונפתח בשיחה של "שלום, מה שלומך?" ונמשיך מכאן לאן שזה ימשיך. הרגשתי חשוף ומוזר מדי ללכת לפאב של גייז, ולכן אחד המקומות אליהם הייתי הולך, היה גן העצמאות. יש כל מיני סיפורים ודעות קדומות על הגן, אז למי שלא יודע, גן העצמאות הוא מקום שהפך להיות מקום מפגש להומואים ולרוב מחליפים שם עיניים או מתחילים בשיחה, ומשם רואים איך הדברים מתגלגלים. אבל מסתבר שיש גם כאלו שחושבים שאם באת לשם, מותר להם לעשות לך הכל. גם אם אתה לא מחפש סקס נטו, ואפילו אם כן אבל הוא לא הטעם שלך, מותר לו לגעת בך באזורים המוצנעים שלך. אפילו אם אתה אומר לו "לא" ומזיז לו את היד. ואם אתה מנסה להזיז לו את היד בפעם השנייה שהוא עושה את זה, הוא תופס לך את היד ממש חזק, ועם היד השנייה הוא מלטף לך את הגוף. משכתי את עצמי ממנו וצעקתי עליו, והתשובה שלו הייתה מאד פשוטה: "אבל אני רוצה". ככה, כי הוא רוצה. אני יודע שיש כאלו שחושבים שהזמנתי את זה. אבל אני לא! הנוכחות שלי שם לא הקנתה לו את הזכות לעשות לי את זה, גם אם הוא מאד רוצה.
ה"חוויות" שאני מחשיב כעצובות היו מה שהיה לי בגיל 15, ואולי גם 16. בגיל 15 גיליתי את האינטרנט, והתחלתי להציץ בצ'אטים של הומואים. זה היה לפני כמעט 10 שנים, הקהילה הייתה הרבה פחות פורחת, ואני הייתי ילד בן 15 בארון, מבולבל ומפוחד, שחיפש מישהו לדבר איתו כדי לראות שהוא לא היחיד, כדי להיות סופסוף אמיתי ולספר כל מה שהוא לא יכול היה לספר לאמא או לחברים. הם היו אנשים בני 20 פלוס, לפעמים אפילו 30, שהיו פונים אלי ומקשיבים לי, ואז מציעים לי להיפגש כחברים הטובים שחשבתי שהיינו, וכשהיינו נפגשים הם היו שמים עלי יד, ומורידים לי את החולצה, ואתם יודעים. אני הייתי מרגיש לא נוח, אבל לא רציתי לאבד את מי שחשבתי שהיו האנשים היחידים שבאמת היה אכפת להם ממני ושבאמת יכולתי לדבר איתם. במשך שנים אמרתי לעצמי שאני רציתי את זה כמוהם, שלא אמרתי "לא", שהייתי ילד גדול. היום אני יודע, שאין לבן 25 מה לחפש עם ילד בן 15. היום אני יודע, שבן 25 רוצה רק דבר אחד מילד בן 15. והיום אני יודע, שאנשים בני 25 יודעים בדיוק איפה ללחוץ כדי לגרום לנער מתבגר עם דימוי עצמי נמוך, פחדים ובלבול, לעשות מה שהם יבקשו, לעשות הכל כדי שהם לא ילכו. היום, אני די בטוח שמה שהם עשו לי היה ניצול. חבל לי שלא הבנתי אז, שחבר אמיתי לא היה עושה לי את זה.
לסיפורים (ניק):
mybodyster@gmail.com
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
