mybody

מהבהבת השאירה כאן בתגובות כמה סיפורים (השתדלו להמנע מזה ולשלוח סיפורים רק למייל).

בכתה ה’ הלכתי עם בת-דודתי בת השלוש לחברתי, ומתחת לבניין עמד איזה בחור ששאל אותי "אם בבית הזה גר גבי". אמרתי שאני לא גרה פה, והוא שאל איפה אני גרה והצבעתי על הכיוון. אחר כך הוא קרא לי לבוא רגע לפינה רחוקה מתחת לבניין, הצביע על מכסה של סיר זרוק ואמר: "אני צריך לדעת של מי זה". אמרתי "זה פעם ראשונה שאני רואה את זה..." אז הוא ביקש להרים אותי, כדי שאני אציץ לחלון המקלט באותה פינה ואגיד אם יש שם מישהו. חשבתי שהגבי הזה אמור להיות שם, והסכמתי.

הוא הרים אותי איזה ארבע פעמים וחזר על אותה שאלה. כשהוא רצה גם פעם חמישית, הצעתי שאולי ירים את בת-דודתי, הקלה יותר, אבל הוא אמר משהו סתמי כמו "לא, היא..." הוא לא רצה. בפעם החמישית הוא נרגע, ופתאום אמר לי "אל תפחדי", התחיל להוריד לי את המכנסיים ונתן לי נשיקה בלחי. אז כבר קלטתי מה קורה והתחלתי להגיד לו "תעזוב אותי", והוא ניסה לשכנע אותי להירגע. הוא ניסה לשמור על יחסים ידידותיים בינינו תוך כדי, אתם קולטים? בת דודה שלי התחילה לבכות... אחר כך הוא ברח. 

שנה אחרי המקרה הראשון, ראיתי ילד שנראה יותר קטן ממני, (מה שבטוח - נמוך יותר) על אופניים, מסתכל בי הולכת כאילו שהוא המום. הוא התקרב ושאל מה השעה, עניתי שאני לא יודעת והמשכתי. כשעמדתי להכנס לחצר הבית, הסתובבתי וקלטתי שהוא נוסע אחרי! בכל זאת נכנסתי פנימה. הוא הניח את האופניים על שתי המדרגות בכניסה ונכנס אחרי. הוא תפס אותי מאחורה, כרך את הידיים סביב כתפי ואמר : "רק רגע!" אמרתי לו די, אבל הוא שם לי רגל. כשנפלתי הוא טיפס עלי מאחורה... ואז הוא אמר: "שתי דקות!" אמרתי "לא שתי דקות ולא כלום" והוא המשיך לשכב מעלי. בסוף קראתי לסבתא מהחלון, קולי היה חלוש מלחץ וזה נשמע כמו "אבא". אז הוא נתן לי צ’פחה וברח.