מאיה העלתה שני מקרים מילדותה. כן, היא היתה תמימה, אבל זה בערך מה שמצפים ומחנכים לו ילדות ונערות בגילה. מעבר לכך - היא גם חששה לספר לאמה על האירוע הראשון משום שציפתה שתכעס עליה.
הבלוג גרם לי להיזכר בכמה מקרים שאני עברתי בעצמי הטרדה מינית, כיום אני בת 16.
המקרה הראשון היה בגיל 10 וחצי ככה
חזרתי מחברה שלי וזה היה יום שבת בשעת צהריים ולא היו הרבה אנשים ברחוב פתאום עברתי ליד איש בסביבות גיל השלושים שאמר לי ילדה קוראים לך א' ? ואני אמרתי לו שלא (זה באמת לא היה שמי). אז הוא אמר אני מכיר את אבא שלך הייתי אצלכם בבית והתחיל לשוחח איתי ועניתי לו בנימוס אך בחוסר רצון... ואני זוכרת שהרגשתי מאוד לא בנוח לדבר איתו אבל הייתי ילדה קטנה מאוד תמימה ובגלל חוסר נעימות המשכתי להקשיב לו הוא דיבר די הרבה וניסה ללטף אותי והתרחקתי
לאחר זמן קצר הוא הציע לי לבוא איתו למחסן ואמר לי שיש שם אופניים שאבא שלי קנה לי אבל לא הספיק לתת לי, משהו כזה...
ואני יודעת שכבר בגיל כזה כבר אפשר להבין שמשהו פה חשוד ולא צריך ללכת בעקבות הבנאדם... אבל היה בי כל כך הרבה אמון באנשים ותמימות באתי אחריו להליכה של כחמש דקות שכל פעם הוא אמר הנה זה כאן לא רחוק אל תדאגי. הרגשתי אי נעימות חזקה אבל לא רציתי להיות חסרת נימוס.
הגענו למחסן והוא אמר כנסי ואז סגר את הדלת (לא נעל אבל סגר). אני זוכרת שאמרתי לו למה הוא סוגר והוא אמר "אל תדאגי". הוא אמר לי לעמוד והוא עמד מאחורי כל פעם הסתכלתי אחורה לראות מה הוא עושה והוא אמר "אל תסתכלי, תסתובבי". אני זוכרת שראיתי שהוא פותח ת'מכנסיים והוא אמר "תסתובבי, אל תסתכלי", וכל פעם הסתובבתי וראיתי שהוא פותח ת'מכנסיים. נבהלתי ואמרתי לו שאני הולכת. פתחתי את הדלת שלא היתה נעולה וברחתי משם.
באתי הביתה וחשבתי הרבה אם לספר לאמא כי בעצמי לא הבנתי מה קרה או יכול היה לקרות אבל פחדתי שהיא תכעס עליי (ובצדק) שהלכתי אחריו אז לא סיפרתי. מזל גדול שלא קרה כלום כי ברור מאוד שהוא יכל בקלות לאנוס אותי
מקרה שני
הלכתי בדרכי לחברה שלי שגרה בבניין ברחוב צר בלי אנשים.
עברתי את המדרכה וראיתי איש דתי (לבוש כולו שחור עם כובע גדול), נועץ בי מבטים... לא חשבתי שזה חשוד כי הרי זה דתי. באתי להכנס לבניין ואני זוכרת שהוא צעק בשקט "ילדה, חכי". הסתובבתי אליו ולא קלטתי שום דבר. מהר הסתובבתי בחזרה כדי לעלות במדרגות והוא שוב אמר "חכי ילדה, בואי שניה", ואני שוב בתמימות באה לצעוד אליו, לשאול מה קרה. קלטתי את איבר מינו מחוץ למכנסיו. צעקתי צעקה חזקה הוא כנראה נבהל וברח...
כמובן שלא הלכתי בסופו של דבר לחברה... הלכתי מהר הביתה, התחלתי לבכות, וסיפרתי לאמא שלי שנכנסה לפאניקה ואני זוכרת שחיבקה אותי וטיפה בכתה ואז הלכתי עם אבא שלי לחפש את האיש ולא מצאנו אותו.
המון תמימות מצדי בשני המקרים ותודה לאל שהם לא נגמרו באסון.
מאיה מעדכנת:
שכחתי לציין משהו חשוב, לא נשארה לי שום טראומה מהסיפורים האלו, למרות שלפעמים הייתי נזכרת בהם וזאת הרגשה מאוד לא נעימה. אבל הם לימדו אותי לפעמים הבאות, כשגברים ניגשו אליי - בלי הרבה מחשבה הייתי בורחת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
