mybody

מיקה העלתה מן האוב סיפור שהתרחש לפני כמה עשרות שנים. היא היתה בת 5, הוא - בן 13, וכל מה שהוא רצה זה להתחכך בה בחדר המדרגות.

"היי ילדה, רוצה לראות קוסמות?"

הסתובבתי לכוון הקול. לידי עמד נער שחרחר ומיוזע, כבן 13 במכנסי חאקי קצרים וכיפה על הראש.

"מה אתה קוסם?" שאלתי את הנער, בעוד אני מוצצת בשקיקה את הארטיק היומי שלי עם שני המקלות, שקניתי במכולת של הרומנים.

"כן, אני קוסם גדול, ענק!" ענה לי הנער וחייך. "הקסם הוא כזה: אם תשבי לידי כמה דקות, כשתקומי תמצאי עשרה גרוש".

"באמת?" שאלתי בחשד והבטתי בפניו. הילד הגדול הנהן במרץ ואמר:

"כן, וגם תוכלי לקבל אותם אם את רוצה... מה את אומרת, מסכימה?"

לא נראה לי מסובך מידי אז אמרתי : "בסדר".

לא הייתי יותר מבת חמש, במכנסיים קצרים וסנדלים, שיערי השחור המתולתל היה אסוף בקוקו ופי היה ירוק מארטיק. כל יום נתנה לי אימא מטבע של עשרה גרוש לקנות ארטיק במכולת השכונתית  והאפשרות שאוכל לקנות עוד ארטיק היום החלה למצוא חן בעיני.

"בואי נשב על המדרגות" אמר הנער. הוא נטל את כף ידי הדביקה בכף ידו והוביל אותי בעדינות לחדר המדרגות של הבית הקרוב. שם הוא התיישב על המדרגה השנייה ואמר:

"בואי ילדה, נעשה קסם. את תשבי לך כאן על המדרגה שמתחתיי, אני אספר לך סיפור קטן וכשהסיפור ייגמר הקסם יקרה".

התיישבתי על המדרגה, היכן שהורה לי בידו והמשכתי למצוץ את המיץ מהארטיק שבידי ברעש.

"פעם אחת, הייתה ילדה קטנה שקראו לה כיפה אדומה" התחיל.

"אני מכירה את הסיפור הזה . אמרתי לו. "תספר לי סיפור אחר" והמשכתי למצוץ...

"טוב, אספר לך על כושי הכלב שהלך לאיבוד...."

"טוב", הסכמתי.  הנער הצמיד את גופי אל גופו וסגר על מותניי עם ירכיו השריריות והחשופות.

"מה אתה עושה?" שאלתי מבוהלת.

"את הקסם. מה את חושבת? זה לא מצליח, אני צריך לשבת איתך על אותה מדרגה. רק ככה הקסם יצליח בסדר?"

"טוב "אמרתי  וחשבתי על המטבע שאקבל בעוד כמה דקות.

הנער ירד למדרגה שלי ונצמד לישבני מאחור ברגליים פתוחות. הוא הידק את רגליו עלי והמשיך את הסיפור.

"כושי היה כלב פודל חמוד של ילדה אחת קטנה שקראו לה רותי...". הוא החל מתנשף קרוב לאוזניי והחל לסגור ולפתוח את רגליו בקצביות עלי.

הפסקתי למצוץ מהארטיק והקשבתי. "מתי נגמר הקסם?"  שאלתי.

"תכף... יום אחד נעלם הכלב... רותי הקטנה בכתה מאוד". הוא סיפר את הסיפור באופן מקוטע כשהוא מתנשף וזז בקצב ואני הקשבתי לדבריו.

לחיצות רגליו החלו להפריע לי והארטיק החל לנזול על הרצפה. נמאס לי. רציתי שזה ייגמר.

"די מספיק! אני רוצה הביתה!" אמרתי בקול מתבכיין.

לקול מחאותיי שחרר אותי הנער מלפיתתו. מיד קמתי והבטתי בו בזעם.

הנער הביט בי, חייך ואמר: " בגלל שהיית ילדה כל כך טובה הנה הפרס שלך, תסתכלי".

הוא הראה לי שעל המדרגה עליה ישבתי יש מטבע של עשרה גרוש כמו שהבטיח.

באמת קוסם, חשבתי בלבי וחייכתי. לקחתי את המטבע. הבטתי בו, הבטתי בארטיק שנוזל לי והתחלתי לצעוד מהמקום במהירות.

תודה מיקה.

המייל לסיפוריכן וסיפוריכם, ולא לשכוח ניק:

mybodyster@gmail.com