mybody

התשוקה כתבה בבלוגה על תקיפה מינית שעברה בגיל שמונה. התוקפת (!) היתה  בכיתה ז', וניסתה לשדל את התשוקה "לעשות תינוק".

גם אני הוטרדתי מינית

קצת מוזר לי לכתוב את הפוסט הזה, ההדחקה במשך כל כך הרבה שנים. אולי לא רציתי להודות בכך שגם אני נמנית על אותה אוכלוסייה לא קטנה שהוטרדו מינית, הוטרדו בהיותם ילדים קטנים. קצת מוזר לי לרשום את זה כי בכל השנים הללו יצא לחשוב על זה שלוש פעמים, הפעמיים האחרונות היו אתמול ועכשיו. קצת מוזר לי לחשוב על זה כי אולי אני לא מפנימה, אולי אני רוצה להמשיך להדחיק אולי כי אני לא רוצה להיות אחת מאותם קורבנות של תקיפה מינית, לא רוצה לחשוב שגם אני הוטרדתי. אני לא מרגישה שיש לי על מה לסלוח כי אולי גם היא לא הבינה מה היא עושה למרת שהיא הבינה טוב מאוד.

בגיל 8, אני זוכרת בברור כשההורים שלי הלכו הביתה וההורים שלה יצאו גם הם, היא קראה לי למיטה שבחדר השינה שלהם. הזיכרון מעורפל עבר עשור מאז ואני לא בטוחה אם היא ביקשה ממני שאהיה בלי בגדים או האם הייתי עם בגדים. אני זוכרת כאילו זה היה אתמול את אותו הרגע שהיא שאלה אותי אם אני רוצה לעשות תינוק. אני גם לא זוכרת את התיאור שהיא אמרה, מדומה, מזוייף, מפלסטיק, לא אמיתי - תינוק כלשהו, כזה כמו שההורים עושים, אבל לא אמיתי. היא נשכבה על המזרון וביקשה שאהיה מעליה, שאהיה בתפקיד "אבא", שלאט לאט אוריד לה את החולצה. החולצה ירדה ובהמשך גם החזיה. אני לא זוכרת יותר מדי אבל אני זוכרת שלאחר מכן היא ביקשה שאוריד את הבגדים והורדתי כמובן. היא לקחה אותי למקלחת ושם בחנה כל חלק בגוף שלי. אני יכולה להיזכר באמבטיה שהיתה בצבע כחול כשאני יושבת בתוכה והיא עומדת ומביטה בי מלמעלה.

עכשיו כשאני חושבת על זה, חשבתי על המקרה הזה הרבה פעמים. אולי הדחקה, אולי..

אני הייתי בכיתה ב' והיא הייתה בכיתה ז', היום היא נשואה ויש לה בת אולי בת שנתיים אולי שלוש אני לא סופרת. 

תודה לך, התשוקה (לינק לבלוגה). מסכימה איתך לגמרי, זה לא כזה שוס להיות "אחת מאותם קורבנות". אני לא יודעת מי זאת "האוכלוסיה הזאת", אבל זה שונה כשפתאום אנחנו כל כך הרבה, לא? זה עדיין לא שוס גדול, אבל לא אנחנו אלו שצריכות להתבייש. לא כל אירוע אמור לחולל טראומה, אולי הדחקה היא לא דבר רע כל כך... אני לא יודעת.

תוספת באדיבות רדרל:

"נכון שברור לכן שגם אותה ילדה בכיתה ז’ היתה קורבן בעצמה?"

- נכון