סליחה על ההתפרצות שמאפיינת את היום הזה, אבל anathea העלתה בבלוגה את המכתב ששלחה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ':
שלי, שלה, שלנו?
20/05/2006
חברת הכנסת שלי יחימוביץ' שלום רב לך
לפני כארבעה חודשים סוממתי ונאנסתי שוב ושוב ע"י חמישה בחורים או יותר. לאחר התלבטויות רבות שנמשכו כחודש ובעידודם של האנשים הקרובים ללבי, העזתי לבסוף ללכת להתלונן במשטרה. בעקבות התלונה נפתח תיק חקירה, החשודים נעצרו, החומר הוגש לפרקליטות המחוזית ו..... הוחלט לסגור את התיק מחוסר ראיות. משמע: מילה שלי נגד מילה של החשודים (שבהצצה בעדותם, לא קשה בכלל להצביע על השקרים, על חוסר ההדדיות במה שהם מכנים "יחסיי מין בהסכמה" ועל אווירת ההחפצה והמיזוגניה הנושבת מכל התנהלותם בחיים בכלל ובאירוע בפרט) כך שלא ניתן להכריע בסוגיה.
החשודים שוחררו לבתיהם ולעיסוקיהם כמו מאומה לא קרה ודווקא אמא שלי שעבדה באותו מקום עבודה עם אחד החשודים במשך שתיים עשרה שנים! היא שפוטרה. כאילו לא די בכך שכל עולמי ועולמם של הקרובים ללבי נעצר ממילא, התנפץ לרסיסים והתמוטט כולו, נוספה גם כמו מלח על הפצעים גישת הפרקליטות שתרה אחר "אקדח מעשן" ו "גופה שותתת דם" בכדי שתטרח להגיש מקרים שכאלו לדיון בבית המשפט.
התחושה שלי מכל הסיפור היא שהלכה למעשה המערכת מטיחה בפניי ובפני קורבנות נוספים שאין כמעט סיכוי להגיע לדיון ציבורי בנסיבות שכאלו, מאחר שהפרקליטות בעצם טוענת באנדר סטייטמנט שעומדת מאחורי החלטתה, שאונס לעולמים מתרחש לנערה בתולה ותמה בסמטה חשוכה, ע"י זר גמור שמשאיר סימני אלימות על גופה, או שאין אונס בכלל. הגשתי ערר ואין לי מושג באיזה שלב בתהליך הוא עומד כעת, מאחר שלאורך כל הדרך אני נתפסת בעיני הרשויות כדמות שולית בתוך הפרשה. לשיטתה של המערכת אני הנני "בסך הכל" נפגעת עבירה ועדה, ואפילו אין לי זכות לעיין בכל חומר החקירה, להבדיל מהחשודים שלהם יש עורכי דין וידם משגת לקבל את כל העדכונים והניירות המתאימים.
הייתי רוצה לדעת שכאזרחית מעוטת יכולת, כקורבן לפשע החברתי והפלילי הרווח מכולם, כאדם וכאישה, יש לי ייצוג הולם במחוזות הצדק והחקיקה של מדינת ישראל. כשהצבעתי למערך בבחירות האחרונות, הצבעתי כך, כי בחרתי למעשה בך ולא בעמיר פרץ (אם כל הכבוד ויש אכן כבוד!!!), מתוך הכרת פועלך העיתונאי, הפמיניסטי והאקטיביסטי במשך שנים ארוכות.
אני מודעת לכך שוודאי שולחנך עמוס במטלות עבודה סיזיפיות ואינסופיות שמקנה לך מעמדך החדש ואולם, הרשי לי לבקש ממך להעיף מבט במקרה הפרטי, המזעזע והכואב שלי. אחת הסיבות לכך שאינני שותקת למרות האינסטינקט הראשוני שלי לזחול למקום חשוך כדי ללקק את פצעיי הדואבים, היא המחשבה שאולי יש בי את העוצמה להשמיע את קולי גם עבור כל הקורבנות ששותקים ואלו שנאנסים שוב ושוב, הן ע"י תוקפיהן, הן ע"י החברה הכוחנית שמקיפה אותן והן ע"י מערכת החוק והמשפט שלא ערוכה לטפל ולתת מענה לקורבנות התקיפה המינית הרבים בארצנו.
הייתי רוצה לדעת שהצעת החוק שהניחה זהבה גלאון על שולחן הכנסת, היא נושא שמדברים עליו במסדרונות הכנסת ונושא ששאילתות רבות מגיעות בגינו לשולחן ראש הממשלה. הייתי רוצה להאמין שיש לובי ושדולה נשית פעילה, שמעלה השכם והערב לסדר היום בכנסת, את נושא מעמד האשה ואופן הטיפול של המשטרה ושל בתי המשפט באלימות נגד נשים, כמו גם את אזלת היד והממון של מרכזי הסיוע, הסיוע המשפטי והמעונות לנשים מוכות.
אני שולחת לך קבצים מצורפים של התכתובת שלי עם הפרקליטות המחוזית וקישור ליומן הרשת שפתחתי שלושה ימים לאחר האונס בעילום שם, לצורכי תמיכה עצמית ותמיכה בכאלו שעברו חוויות דומות.
אולי זו בקשה מוגזמת לבקש ממך לצלול לתוך מקרה כל כך פרטי, אלא שאני יודעת ולבטח גם את, שמדובר ללא כל צל של ספק במקרה שבו האישי הוא פוליטי פר-אקסלנס.
בברכה ובכבוד רב
אנת'יאה (* במקור, כאן נכתב שמי המלא והאמיתי)
31/05/2006
אנת'יאה (* כנ"ל) שלום,
אני כואבת את כאבך ומזדהה עם כאבך הפרטי שהוא, כפי שהיטבת להגדיר, כאב קולקטיבי, פוליטי וסוציאלי, שכן זה כאבן של נשים רבות משחר ההסטוריה.
העובדה שנשים הן קורבן נצחי לתקיפה מינית, אין בה כדי לשכך את סבלו של הקורבן היחיד, אבל התפיסה הפמיניסטית עוזרת לשים את הכאב הזה בקונטקסט. הקונטקסט הוא דיכוי של נשים בידי גברים, שעל אף המהפכה הפמניסטית, הוא נמשך בעוצמה גם היום.
אחבור לזהבה בהצעת החוק שלה.
אני אתך.
חברת הכנסת
שלי יחימוביץ'
לינק נוסף לפוסט של אורית קמיר על החוק למניעת כפיה מינית.
ולכאן שולחים סיפורים, בין היתר כדי לעורר רעש ציבורי גדול יותר - לא רק בכנסת אלא גם ברחוב. למרות העיסוק בכפיה מינית, הבלוג, כרגיל, פתוח לרווחה לאירועים יומיים שחלקם מוגדרים כ"הטרדה מינית" על פי חוק, חלקם - סתם תולדה של נורמות שאינן מקובלות יותר - לפחות לא עלינו (:
mybodyster@gmail.com
בבלוג זה
בכל הבלוגים
