5/2006
 מבחינתו זה היה סקס רגיל
ש' נכנסה למערכת יחסים מאד לא בריאה עם טיפוס אלים. אלימות במערכת יחסים אינה חייבת להתבטא במכות, זה יכול להתבטא גם בכליאה פיזית או נפשית ומניעת הקשר של בת הזוג עם העולם החיצון. כך היה במערכת היחסים הזוגית של ש'. היתה לה גם פנטזיה של אונס, והבנזוג שלה מימש אותה - אבל לא כפנטזיה.
תמיד ידעתי שלי זה לא יקרה. לא סתם אמרתי את זה בלי תוכן. תמיד היה בי כעס כלפי נשים שזה קרה להן ולא עשו כלום, כלפי נשים שהאשימו את עצמן, "לי זה לא יקרה. אני יודעת להתגונן" זו היה המוטו שלי. תמיד תמיד שאפתי ליחסים שוויוניים למרות שהגדרתי את עצמי כסוטה. מזוכיסטית. אחת שמפנטזת על יחסי מין בכפייה. היה לו קסם מצ'ואיסטי ועם החרמנות שהייתה לי באותה תקופה...
מתחילת הקשר שמתי לב שמשהו לא בסדר ובחנתי כל צעד שלו. איכשהו עם הזמן הוא שכנע אותי שאני אוהבת אותו, שאני כלום בלעדיו. בהתחלה זה היה נחמד. הוא קינא לי. אף אחד לא עשה את זה. וזה גרם לי להרגיש נאהבת. עם הזמן הסנקציות החמירו, בהתחלה הוא לא רצה שאני אתפוס טרמפים בלעדיו (פעם זה היה התחביב שלי) ואחר כך הוא כבר היה רב איתי על כל דבר קטן.
בהתחלה ויתרתי מראש, כי רציתי יחסים שוויונים ולא היה לי בעיה לוותר. אחר כך הויתורים כבר נעשו קשים יותר, וכך הריבים. הוא גרם לי להרגיש שכל דבר שאני עושה פוגע בו, אפילו אם אני מנהלת התכתבויות עם בחור בבלוג שלי. פחדתי להיות לבד. אז ויתרתי. אבל הריבים והקנאה המשיכו, ואני תמיד יצאתי לא בסדר. גם אחרי כמה ריבים שנשברתי ואמרתי: "אני נפרדת" הוא שכנע אותי להישאר. אני לא יודעת בשביל מה, כי חוץ מסבל והתעללות מתמשכת לא יצא לי מזה כלום.
הוא מעולם לא הטריח את עצמו לענג אותי מינית. כל פעם שהיינו מזדיינים זה היה מלווה בפנטזית האונס שלי. הוא לא חיבק אותי אחר כך ולא גרם לי לגמור. גם כשרציתי להפסיק עם זה, הוא לא רצה. ניסיתי לומר "לא" אבל זה רק הביא לעוד ריבים. ובינתיים הוא הפך לאדם היחיד בחיים שלי, חוץ מהפסיכולוגית שלי.
באחת מהפעמים שישנתי אצלו, הזדיינו והלכנו לישון ערומים. בבוקר, כשקמנו, התחשק לו סקס. לי ממש לא התחשק. כואב לי להזדיין יותר מפעם אחת בכמה זמן, וידעתי שיכאב ובכלל לא רציתי. הוא רצה, וזה היה כרגיל "סצנת אונס". ניסיתי לומר "לא", "מילת קסם" (לא המצאנו מילת מפתח. בטחתי בו) אבל הוא לא הקשיב. בכיתי, והוא סתם לי את הפה. מעולם לא באמת בכיתי באמצע סקס. הרגשתי משותקת וחלשה. וכל כך הרבה גועל עם עצמי.
אחרי שהוא גמר והפסיק להחזיק לי את הגוף, התהפכתי לצד והתכרבלתי בתוך עצמי-בוכה. הוא כעס עליי שאני שוב מרחמת על עצמי והלך למחשב. הלכתי להתקלח. פחדתי ללכת. למרות שרציתי. הוא גר רחוק, ואין תחבורה ציבורית בשבת, אין לי רשיון וההורים ידעו שמשו קרה אם אבקש מהם שיאספו אותי מוקדם.
בינתיים הוא הספיק לריב עם אבא שלו ולרצות חיבוק ממני, סירבתי לו, והדגשתי שאמרתי "לא". הוא קלט את העניין והתנצל. נראה היה שעכשיו יהיה לו איכפת ממני, אבל יום אחרי זה הוא התחיל לטעון שעשיתי עליו מניפולציות ומבחינתו זה היה סקס רגיל, ומאיפה הוא היה אמור להבין?
רבנו בעיקר על זה מספר ימים, אבל גם על דברים אחרים. בסוף נפרדתי ממנו. באמת שלא יכולתי יותר. במשך חודשים לא רציתי לספר את זה, ידעתי שזה לא אשמתי, אבל ידעתי שאף אחד לא יאמין לי, כי אני מזוכיסטית. הבאתי את זה על עצמי. איבדתי את החשק במין לכמה חודשים. איבדתי את הביטחון בבנים. כל בחור שהכרתי הייתי בטוחה שהוא רק רוצה את הגוף שלי. לאט לאט התחלתי לספר את הסיפור לאנשים שידעו על הסטיה שלי. אבל עדיין התביישתי בזה. התקרבתי למישהו הרבה, וסמכתי עליו המון. אבל פחדתי מיחסי מין איתו, רציתי. אהבתי אותו. אבל פחדתי.
אני עד עכשיו פוחדת מיחסי מין, אני פוחדת שהפרטנר יעשה משהו בניגוד לרצוני ולא יתחשב. אני מפחדת ממערכת יחסים. מכל סוג. ואני היא זו שאמרה שלי זה לא יקרה, ואני אתמודד עם זה. ואיך יכולתי להאמין שכולם חושבים על העולם כמוני, שחושבים שכל האנשים תמימים וטובים.
בנימה זו אני רוצה לבקש: אל תעשו את הטעות שלי. בשניה שתריחו שמשהו מסריח בקשר תברחו, אם מישהו גורם לכן להרגיש שאתן לא שוות, תברחו. אם אתן בקטע של סאדו-מאזו, בבקשה, כמה שאתן חרמניות, אל תעשו את זה עם מישהו, אלא אם כן אתן בוטחות בו ב-1000% ותמציאו מילת ביטחון או מילת קסם איך שאני קוראת לזה, שתגידו אותה שלא תוכלו יותר, כי אתן לא יודעות, כמה זה קשה להתגבר על אונס. כמה תשנאי בחור, רק בגלל שהוא פלירטט איתך קצת.
ש', קודם כל נורא חשוב לי להרגיע אותך ואת האחרות - פנטזית אונס אינה "סטיה", וגם אינה בהכרח ביטוי למזוכיזם. למעשה, זאת אחת הפנטזיות השכיחות ביותר (כך קראתי פעם). אבל אין שום קשר בין פנטזיית אונס, שעדיף לעשות עם אדם אוהב מאד, שמכבד ומעריך, לבין אונס אמיתי. הבחור ההוא נשמע כמו טיפוס נאלח מהמון בחינות, והאונס שביצע בך הוא רק סימפטום של שאר הנורמות ההתנהגותיות שלו. כמו, למשל, המגננה שלו מפני תחושותייך ביום שאחרי. אבל בעיקר כל מסכת היחסים שתיארת.
אל תרפי מאף פנטזיה שלך, אבל אנא - רק לאחר שאת בוטחת לגמרי בבחור שאיתך. לא כל גבר ש"מוכן" לאנוס אותך מבין שמדובר בפנטזיה ולא בדבר האמיתי. את חייבת לדעת שהוא מעניק לך את התענוג הזה עבורך, מתוך כבוד ואהבה. אחרת - הוא סתם מממש את הפנטזיה שלו... אבל אל תכעסי על עצמך. את נשמעת כמי שלמדה כמה דברים ממערכת היחסים הזאת, וזה באמת מה שחשוב.
עדכון - ציטוט מתגובתה של ענבר:
פנטזיית אונס היא למעשה אחת הפנטזיות היותר נפוצות אצל נשים (נדמה לי שקרוב ל80%), ויש לכך גם הסבר לוגי מאוד - החברה שלנו יוצרת מגדריות (גם) בסקס, לפיה גברים הם אקטיביים וכוחנים ונשים הן פסיביות וכנועות. פנטזית אונס היא פשוט הקצנה של התפקידים - כאשר לגבר יש שליטה מלאה ולאישה אין שליטה כלל. וכדאי גם להזכיר, שקנאה מופרזת אצל בן הזוג בדרך כלל אופיינית לגבר מתעלל ומכה.
לכאן שולחים:
mybodyster@gmail.com
|