למ' יש עוד סיפור, הפעם על שני בחורים בשלהי שנות ה-20 שניסו לנצל אותה ואת חברתה כשהיו בנות 13, גם בדברי חלקלקות וגם בכוח.
כשהייתי בכיתה ח', הכרתי מישהי מהשכבה שהתחלתי להיות חברה שלה. נ' הייתה ילדה מאוד נחמדה וטובת לב, אבל ראו שהיו לה בעיות בבית. ילדה מאומצת והיא הייתה מבריזה המון פעמים מהלימודים, רבה עם ההורים והאח שלה. נ' הייתה נמרחת עליי כל הזמן. היא כ"כ רצתה ממני תשומת לב. הייתי בין היחידות שהתייחסו אליה בשכבה, כי אהבתי אותה ודי ריחמתי עליה שהיא כזו עצובה כל הזמן.
יום אחד היא הכירה מישהו מהאינטרנט. היא אמרה שהם אוהבים אחד את השני וכיף לה. אני זוכרת כל כך מעט אבל את הרגעים האלה אני לעולם לא אשכח. היא בת 13 והוא בן 27. נ' רצתה להיפגש איתו ואמרה לי גם לבוא ולהכיר חבר שלו. הייתי ילדה כל כך קטנה וטיפשה. לגמרי לא הבנתי לאן הכנסתי את עצמי... פגשנו את ס' ור' על חוף הים בתל אביב. הם באו לאסוף אותנו מהבית ונסענו לשם. אני ישבתי מקדימה עם ר' שנהג ונ' ישבה עם השני מאחורה. הם כבר התנשקו. היא כבר מתה להתפצל איתו וביקשה ממני להישאר איתו לבד. פחדתי, אבל לא יודעת, הייתי תמימה. ר' כל הזמן החמיא לי שאני יפה, מפותחת.
הלכנו בטיילת וכביכול זה היה אחד הדברים הכי רומנטים... רק שהוא היה חתיכת פדופיל. הוא אמר לי שהוא רוצה לחבק אותי חזק חזק. הוא חיבק אותי ויכלתי להרגיש באותו רגע סוג של חום. ברור לי עכשיו שזה גועל נפש, אבל הייתי קטנה וטיפשה. הוא אמר לי שהוא יכול ללמד אותי איך להתנשק. מתישהו כשיצאנו או נכנסנו לאוטו הם דיברו על קונדומים, אני התחלתי לפחד. אחר כך נפגשנו כולם בדירה של ר'.
הייתה לו דירת חדר עם מזרון על הריצפה ומחשב עם רמקולים. חדר של פדופיל מזדיין, שימות. שמענו שירים, ישבתי על ר' ושרתי שירים בקריוקי מהמחשב. הם אמרו שאני שרה יפה. נ' הלכה רגע לשירותים. התיישבתי על המיטה ושניהם התנפלו עליי. הם התחילו להרים לי את החולצה וכל אחד מהם תפס לי בחזה. הם מיששו אותי והרגשתי כזה גועל... אבל פחדתי נורא. הייתי בטוחה שהם הולכים לאנוס אותי, אני נשבעת. באותו רגע קלטתי את הדם שלי זורם למוח מרוב פחד. שניהם נשכבו עליי ונגעו בי ככה, אולי אפילו נישקו, לא זוכרת. אני בשוק שחזרתי הביתה שלמה.
אז מי הנשיקה הראשונה שלי? הפדופיל מתל אביב. עד היום כששואלים אותי עם כמה התנשקתי, אני תמיד מורידה אותו ובחיים לא אומרת שהוא הראשון. אלוהים יודע אם נ' שכבה עם ס'. נ' עזבה את הבית ספר באותה שנה. אני לא יודעת מה קורה איתה בכלל. דואגת לה, אפילו שעברו מאז שש שנים.
נא להמנע מתגובות בנוסח "למה לא אמרת לא", משום שהיא מסבירה את זה היטב: הפחד משתק! זה הדבר הכי ידוע, במיוחד כשיש פוטנציאל לאונס, כשהיא אחת והם שניים ובדירה שלו. ואנא, אל תנסו לפתור את זוג הבחורים הללו ב"אולי הם לא הבינו", כי עושה רושם שהם הבינו מצויין מה קורה, ושלאורך כל האירוע לא נהגו בילדות כבנות אדם.
ולכאן שולחים, ואנא - רשמו גם את הניק שבו אתן מעוניינות או מעוניינים:
mybodyster@gmail.com
בבלוג זה
בכל הבלוגים
