mybody

אנה רק בת 18, ולא מתביישת לצרוח עליהם ולהניס אותם ממנה. ועדיין זה קרה לה המון פעמים, וגם כשהיו אנשים בסביבה - אף אחד לא אמר כלום, כאילו שזאת רק הבעיה שלה.

מספר אירועים שקרו לי.

הייתה לי שמלת פסים צבעונית ומקסימה שמאוד אהבתי אותה ולבשתי אותה המון, מה שנקרא "טחנתי" אותה. יום אחד בגן חובה, שני בנים התחילו בכוח לנסות להרים לי את השמלה ומן הסתם הצליחו בכך. אני ניגשת לגננת כולי בכי ודמעות "לא נורא, לא קרה כלום. הוא בטח סתם מחבב אותך". תודה גננת יקרה על התמיכה ועל כך שנמנעתי ללבוש כל חצאית או שמלה רק בגלל הסיבה הזאת למשך עוד חמש שנים.

פעם עמדתי באיזו צומת, אז איזה זקן שיכור כנראה אניח, שאין מנוס ואני עובדת שם... אז כקזנובה לתפארת ישראל "ילדה, רוצה ללכת איתי לבית קפה?" עניתי לו.. "רוצה ללכת לכלא?". ואז התרחקתי. ממש פחדתי שיוציא סכין או משהו. אבל מאוד שמחתי שעניתי לו ולא סתם זזתי/התעלמתי.

חזרתי מהסופר והלכתי עם מכנסיים קצרים ואיזה פועל בניין, נתן לי וואחד חפינה של התחת. אני מסתובבת צורחת עליו "כוסעמאק!!!! מה אתה חושב שאתה עושה?". הוא עומד שם, מחייך כאילו חשב שעשה לי טובה ובורח מהמקום. הייתי צריכה לרדוף אחריו ולהכות אותו עם השקיות של הסופר. זה היה כבד.

היה לי פעם סוג של חבר להליכות בן 50 לערך. הייתי הולכת איתו ברחוב בערבים, מטיילת. ולפעמים הוא היה מעין מחבק אותי ופעם נישק אותי על המצח. זה לא היה בקטע של הטרדה מינית או כפייה שלו עליי, אבל הזלזול הזה בגבולות של הגוף שלי. אני מצטערת שלא אמרתי לו שאני לא רוצה שיגע בי, אלא רק התחמקתי בחוסר נוחות. אני לא רוצה שגבר בן 50 ינשק אותי. אפילו אם זה רק פעם ואפילו אם זה רק על המצח. שיתרחק ממני.

פעם הייתי באיזו מסיבה של ידיד שלי וחבר שלו, שאני מכירה אותו ככה-ככה, היה שיכור וכשדברנו כל הזמן היד שלו שוטטה על הגב התחתון שלי, באיזור קו המכנסיים. איכ. אידיוט.

לפעמים אני נוסעת באוטובוס ואז איזה זקן שואל "יש לך חבר?" - "לא" "איך לילדה יפה כמוך אין חבר? אני רוצה להיות החבר שלך". אחר כך אני ממש כועסת על עצמי שלא הגבתי לו, שלא קמתי וצעקתי לו שיסתום את הפה המטונף שלו לפני שאתלוש לו את הזין. והאנשים באוטובוס שומעים את הכל, ואני לא מבינה איך אף מבוגר מביניהם לא קם וצועק על הסוטה הזה שלא ידבר עם בנות שחצי מגילו במקרה הטוב. אווירה של חוסר אונים, כאילו נותנים לו לגיטימציה להטריד אותי. זה קרה לפני כחודשיים ומאז אמרתי לעצמי שאם יקרה שוב אתחיל לצעוק על האיש שהוא סוטה מין. אפילו רק בגלל השאלות הכי בנאליות כמו "יש לך חבר?" "את רוצה שאהיה חבר שלך?" ושהאנשים באוטובוס יתביישו. זה פשוט משפיל.

יופי של סיפורים, אנה. וגם יופי של אסרטיביות. אכן, אין ספור פעמים גם אני נשאלתי על ידי עוברי אורח, בדרך כלל מבוגרים, האם יש לי חבר או אם ארצה שהם יהיו החברים שלי. אני לא יודעת אם אפילו החשבתי את זה כהטרדה, אבל זה תמיד הרגיז, רק השאלה הזאת.