זה קרה לפני שנה, כשהייתי בגיל 15 בחופש שלפני כיתה י' בזמן שטיילתי עם הכלב. ליד הבית שלנו בונים רב קומות חדש ככה שמסתובבים בשכונה הרבה פועלים. אני לא רוצה אין לי שום דבר נגד פועלי בניין, כן? פשוט זה יצא ככה... זה הכל... ואולי זאת גם הייתה אשמתי, כי הכלב שלי העיר אותי משינה בחמש וחצי בבוקר ולא היה לי כוח להתלבש כדי להוריד אותו, אז ירדתי בפיג'מה, בלי חזייה. לא חשבתי שזה יהיה "עניין גדול" אם אני ארד עם הכלב בלי חזייה, כי החולצה שלי הייתה כהה ועם הדפס, ככה שלא ראו הבדל.
זה היה מאוד מוקדם בבוקר ולא היה אף אחד ברחוב חוץ מהם. עברתי לידם עם הכלב שלי, חבורה של 3-4 פועלי בניין, הם הסתכלו עלי ודיברו וצחקו, ואז אחד מהם קם ותפס את היד שלי. קפאתי שם עם הבעת הלם מטומטמת על הפנים שלי. השאר התקרבו אלי גם, ודיברו אחד עם השני בשפה שלא הבנתי, אבל איכשהו הבנתי מה הם עומדים לעשות אבל לא באמת האמנתי שזה קורה לי, או שאולי לא רציתי להאמין, זה פשוט לא נתפס. "אז, מה עשית בקיץ?" - "את יודעת, הדברים הרגילים. מחנה קיץ, טיול בפריז, ירדתי לאילת, נאנסתי".
ניסיתי לברוח אבל עכשיו שניים מהם החזיקו אותי, אחד ביד והשני מהשער, בזמן שהשניים האחרים מנסים להוריד לי את המכנסיים. מזל שהכלב שלי התחיל לנבוח, כי זה גרם לאחד השכנים להציץ מהמרפסת ולצעוק עליהם שיעזבו אותי. הם באמת עזבו אותי כשהם ראו אותו, ואני הרמתי את הכלב שלי על הידיים ורצתי משם.
מכירים את זה שבסיוט הכל זז לאט יותר? כשאתה רץ הכי מהר שאתה יכול אבל בכל זאת זה נראה כאילו אתה לא זז, והיצור מאחורך מתקרב? ככה הרגשתי כשברחתי משם, כאילו אחד מהם יכול לצוץ מאחורי הסיבוב או לתפוס את גב החולצה שלי למשוך... הם לא רדפו אחרי, אבל הפחד עושה את שלו.
לא סיפרתי על זה לאף אחד. חשבתי שזאת אשמתי, כי יצאתי מהבית בלי חזייה או כי לבשתי מכנסיים קצרים מדי. פחדתי שאם אני אגלה אז יגידו עלי בבית ספר שאני אחת שמזמינה אונס... לא הגשתי תלונה אף פעם, אמרתי לעצמי שזאת אשמתי, שהם לא באמת הצליחו לאנוס אותי אז אין טעם, שכולם ידעו, שירכלו עלי בכיתה...
תודה, מאיה. אינך אשמה! וכפי שאת רואה - את גם ממש ממש לא לבד. לפחות פה אף אחד לא ירכל עליך, אבל אם מישהו צריך להתבייש - זה הם, התוקפים.
mybodyster@gmail.com
any
בבלוג זה
בכל הבלוגים
