אני נגד עצמי

משוטטת לי ברחבי העיר.

אין לי ממש מה לעשות.

אני רק נהנת מהשקט הזמני של תקופת ה"קריסמס", עד שאצטרך לחזור למציאות המרה של מבחנים, עבודות, וחוסר שינה.

-

הרבה דברים נעלמים לי בזמן האחרון,

לא מפתיע,

אבל קצת מאכזב.

קודם כל. היי.  :)

אז אני "מצלמה שבורה" כפי ששמתם לב או לא.

בלוגרית מזה 3 וחצי שנים.

מחליפה בלוגים כמעט כל שנה עקב קוראים לא רצויים.

וכמובן שזה לא עוצר בעדי מלהתחיל אחד חדש. (כן כן. אין לי משהו יותר טוב לעשות בחיים)

כמו כן אני עוד בת אדם קטנה שמנסה להתמודד עם התחלות חדשות בחיי האומללים באמריקה.

את החברות מהארץ איבדתי.

והאמריקאים הם היצורים הנחותים ביותר שהכרתי, והסיכוי שאתרועע איתם זה כמו שאריאל שרון יקום ממיטת בית החולים ויעשה הולה הופ ברחבי מחלקת היולדות.  |פרצוף חסר הבעה|

פמיניסטית במקצת. – גברים היזהרו.

עילגת בעיברית.

וחושבת ש"סצנת הבלוגרים" נהייתה מאד מוגזמת וילדותית ושמה שהיה פעם מספר מצומצם של בלוגריות רציניות נהפך להצפה של בלוגים חסרי תוכן שמצהירים כי "נינט היא מאמי!1" ו"תראו אותי אני לא יודעת לצלם או לשיר אבל עדיין עושים עליי כתבות בטלויזיה".

אז זו אני בקצרה.

אהבתן? אחלה.

לא אהבתן? למי אכפת.

שלום לכן.

|משפט שנון כדי לסגור את הפוסט|